רש"י על שבת מ״ט א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור שבת מ״ט א:ג׳
3 תָּא שְׁמַע: לֹא בַּתֶּבֶן וְלֹא בַּזַּגִּים וְלֹא בַּמּוֹכִין וְלֹא בָּעֲשָׂבִים בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִין. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא לַחִין מֵחֲמַת דָּבָר אַחֵר — שַׁפִּיר. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לַחִין מֵחֲמַת עַצְמָן, מוֹכִין לַחִין מֵחֲמַת עַצְמָן הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? — מִמִּרְטָא דְּבֵינֵי אַטְמֵי.
פירוש רש"י על שבת מ״ט א:ג׳
3 לחין מחמת עצמן - מחממות טפי מלחין מחמת משקין שנופלין עליהן משיבשו:
4 ה"ג מוכין לחין מחמת עצמן היכי משכחת לה:
5 ממרטא דביני אטמי - מצמר הנמרט מבין ירכותיה של בהמה שהוא מלא זיעה והוא לח מעצמו להכי קרי ליה מרטא דלאו בר גיזה הוא: