רש"י על שבת מ״ח א

1 אסוקי הבלא - כגון זה שהטמין בדבר אחר והניח קופה על הגפת דליכא אלא שהגפת מעלה הבל למעלה ומרתיח קדרה שבקופה:

2 אפומא דקומקומא - מיחם של חמין והכוזא היתה מלאה צונן:

3 נזהיה - גער בו:

4 מאי שנא ממיחם על גבי מיחם - דתניא בברייתא בסוף פרקין דשרי:

5 התם אוקומי מוקים - שהמיחם העליון גם בו יש מים חמין והתחתון אינו אלא מעמיד חומו שלא יפיג:

6 דסתודר - סודר של ראש:

7 דכובא - קנקן:

8 נטלא - כלי ששואבין יין מן הכובא:

9 דקא עצר - שהיה סוחטו מן המים שנבלעו בו:

10 מאי שנא מפרונקא - בגד העשוי לפרוס על הגיגית שפורסין אותו בשבת:

11 לא קפיד עליה - אם שרוי במים שהרי לכך עשוי ולא אתי לידי סחיטה:

12 מוכין - אינן אלא לעשות מהן לבדין שקורין פלט"ר ומוקצין הן למלאכה ואסור לטלטלן ואלו שטמן בהן מי אמרינן יחדן להטמנה ואיכא תורת כלי עליהן ומותר לטלטלן בשבת או לא:

13 עומד ומפקיר לכך - קופה של מוכין שדמיה יקרין אין דרך בכך ולא בטלי להטמנה:

14 גיזי של צמר - כמות שנגזזו:

15 ציפי צמר - לאחר שנפצוה ושטחוה כמין מחצלות משטיחין:

16 לשונות - לאחר שצבען וסורקין אותן כעין לשונות ארוכין לטוותן:

17 ואין מטלטלין אותן - קס"ד דהכי קאמר ואע"פ שטמן בהן אין מטלטלין אותן:

18 אם לא טמן בהן כו' - ומילי מילי קתני ברישא אשמועינן דטומנין בהן דלא מוספי הבלא ואשמועינן סיפא דסתם מוכין מוקצות נינהו אבל הני דטמן בהן הוי כמי שיחדן לכך:

19 למזגא - להיסב עליהן:

20 לאהדורי אודרא לבי סדיא - להחזיר מוכין שנפלו מן הכר לתוכן:

21 מתירין בית הצואר - שדרך הכובסים לקושרן:

22 אבל לא פותחין - לכתחילה דהשתא עביד ליה מנא:

23 בחדתי - שלא היו מעולם לתוכו אסור דהשתא עביד ליה מנא:

24 בעתיקי - להחזירו לכר זה שנפלו ממנו:

25 הפותח בית הצואר - של חלוק לכתחילה:

26 חייב חטאת - דהשתא קמשוי ליה מנא וחייב משום מכה בפטיש והיינו גמר מלאכה: