רש"י על שבת ל״ט א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת ל״ט ע״א:ב׳ רש"י על שבת ל״ט ע״א:ד׳ »

1 שבת פתח ↗

אָמַר רַב נַחְמָן: בְּחַמָּה — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי. בְּתוֹלְדוֹת הָאוּר — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דַּאֲסִיר. כִּי פְּלִיגִי בְּתוֹלְדוֹת הַחַמָּה: מָר סָבַר גָּזְרִינַן תּוֹלְדוֹת הַחַמָּה אַטּוּ תּוֹלְדוֹת הָאוּר, וּמָר סָבַר לָא גָּזְרִינַן.

2 שבת פתח ↗

3 שבת פתח ↗

4 שבת פתח ↗

5 פני יהושע פתח ↗

בפירש"י בד"ה אטו תולדות האור דמאן דחזי סבר דתולדות האור נינהו. לכאורה שזה סותר למ"ש התוס' במשנתינו בכוונת רש"י דמה שאסרו במעשה דאנשי טבריא היינו משום גזירה שמא יערבם בשבת ולערב בשבת אסור משום תולדת אור והא ודאי בחמי טבריא לא שייך לומר דתולדת אור נינהו ואפ"ה גזרינן תולדת חמה אטו תולדת אור. ועוד דהא לסברת המקשה בסמוך אפיסקא דלא יטמיננה בחול וליפלוג נמי ר"י בהא אלמא דקא ס"ד דבחול ובאבק דרכים נמי הוי טעמא משום גזירה תולדת חמה אטו תולדת אור אע"ג דבחול ובאבק דרכים לא שייך לומר האי סברא דמאן דחזי סבר תולדת אור נינהו. לכך נראה בכוונת רש"י כמ"ש במשנתינו דודאי דסברת המקשה בסמוך דלא אסיק אדעתיה דשייך בחול ובאבק דרכים גזירה דשמא יטמין ברמץ כמו שאבאר בסמוך בלשון התוספות בד"ה אלא למ"ד שמא יזיז א"כ ע"כ הוי סבר דטעמא דחול ואבק דרכים הוי משום דגזרינן תולדת חמה אטו תולדת אור אפילו היכא דלא שייך לומר האי סברא דמאן דחזי סבר דתולדת אור נינהו וכ"ש למאי דמסקינן אליבא דרב יוסף דמעשה טבריא ארישא קאי ע"כ נמי צריך לומר דטעמא דאנשי טבריא הוי משום דגזרינן תולדת חמה אטו תולדת אור אף על גב דלא שייך לומר מאן דחזי סבר כו' אבל מה שהוכרח רש"י לפרש כן במימרא דרב נחמן דהא דגזרינן אטו תולדת אור משום דמאן דחזי סבר תולדות אור נינהו היינו לפי המסקנא דרב חסדא בסמוך דקאמר ממעשה שעשו אנשי טבריא ואסרו להם רבנן בטלה הטמנה אלמא דסבר בפשיטות דמה שאסרו חכמים לאנשי טבריא היינו משום איסור הטמנה ולא משמע ליה כלל לומר טעמא דגזרינן תולדת חמה אטו תולדת אור כדס"ד מעיקרא ובהך סברא דרב חסדא קאי נמי רב נחמן דאמר לעולא כבר תברינהו אנשי טבריא לסילונייהו וכמו שאבאר במקומו א"כ ע"כ היינו משום דלא שייך למגזר בתולדת חמה אטו תולדת אור אלא דוקא בסודרין וכיוצא בו דשייך ביה מאן דחזי כו' משא"כ במעשה דאנשי טבריא ממילא דה"ה בחול ובאבק דרכים נמי לאו משום גזירה דתולדת אור הוא דהא לא שייך ביה מאן דחזי אלא משום איסור הטמנה נגעו ביה למאי דקי"ל כרבה בסמוך דבחול ובאבק דרכים הוי משום גזירה שמא יטמין לחוד כנ"ל ברור בכוונת רש"י ויבואר עוד לקמן והיינו כמ"ש ג"כ בכוונת רש"י במשנתינו בד"ה אם בשבת וזה דלא כסברת הרשב"א והרמב"ן שהבאתי לעיל שכתבו דלרבה נמי שייך בחול ובאבק דרכים הנך תרתי טעמי גזירה אטו תולדת אור וגזירה דשמא יטמין כנ"ל ודוק היטב ועיין עוד בסמוך:

3 דשרי - דאין דרך בישולו בכך וחמה באור לא מיחלפא דליגזר הא אטו הא:

4 בתולדות האור - כגון אם הוחם הסודר הזה באור מתחילה:

5 דאסיר - דהוי בישול:

6 תולדות חמה - שהוחם הסודר בחמה:

7 אטו תולדות האור - דמאן דחזי סבר דתולדות האור נינהו:

1 שו"ת במראה הבזק חלק עשירי פתח ↗

אך מכל מקום, אף לפי שיטה זו, יש מקום לטעון כי אין איסור דאורייתא בבישול בתנור סולארי, מטעמים שונים שהתבארו בהערה9רש"י שבת לט ע"א ד"ה דשרי ביאר שהסיבה שלא נאסר בישול בחמה הוא משום שאין דרך בישולו בכך.מפשט לשון רש"י נראה שהסיבה שאין איסור לבשל בחמה היא מפני שלא כך הדרך לבשל.היה מקום להבין שכוונתו של רש"י היא שהיות שהדבר נעשה בשינוי, אין בזה איסור. על אפשרות זו הקשה האגלי טל מלאכת האופה, סעיף יט, אות מד ס"ק א, שעל כל פנים היה לנו לאסור מדרבנן לבשל בחמה, ככל שינוי האסור מדרבנן.עוד הקשה האגלי טל על הבנה זו מהעולה בפסחים מא ע"א, שקרבן פסח שבושל בחמי טבריא לא מוגדר כמבושל. ואם כל הפטור הוא משום שינוי, לא מובן מדוע זה ישפיע על הגדרת התבשיל, שהרי סוף כל סוף, במבחן התוצאה הוא בושל, אלא שדרך הפעולה הייתה בשינוי, וכך לשונו: "ואי רק משום דאין דרך בשול בכך, התינח שלא לחייב את האדם העושה המלאכה; אבל הפסח למה לא יחשב מבושל?".לאור כך, רצה האגלי טל לחדש שיש שינוי מציאותי בין המתבשל באש למתבשל בחמה, משום שבישול באש יוצר 'שבח עצים בפת ותבשיל', ולכן בישול בחמה אינו נחשב בישול כלל.דברי האגלי טל מתבססים על הגמרא בפסחים כו ע"ב, שם כתוב שלדעת רבי, פת שנאפתה מכוח אש שהוסקה על ידי קליפי עורלה האסורים בהנאה נאסרת, מפני שיש שבח עצים בפת, משמע שכוח העצים טמון בפת.אך נראה שיש לדחות את ראייתו, שהמעיין בדברי רבינו דוד בפסחים שם ד"ה לא קשיא יראה שהסיבה שאנו מחשיבים 'כאילו הם ממש של איסור שנתערב בפת' הוא 'מפני המעשה הגדול שניכר בפת בשביל העצים'. ונראה שכוונתו שהשינוי שיוצר הבישול הוא כה משמעותי, עד שאין להחשיבו כגורם בלבד, אך אין כוונתו שיש טעם מיוחד לעצים שנמצאים בפת.עוד יש לדחות את דברי האגלי טל, על פי מה שכתב הגרש"ז אויערבאך שולחן שלמה, סימן שיח סעיף ג, אות יג, ג שהרי במים עיקר הבישול הוא בחימום, ומכל מקום גם לגביהם נאמר שאין בישול בסילון בחמי טבריה. ועוד שהגמרא שבת לט ע"א הסתפקה אם חמי טבריה מוגדרים כ"אש", משום שייתכן שהם עוברים בפתח גיהינום, ואם החילוק הוא באיכות התבשיל, "מה סברא לומר דאי חליף אגיהנם חשיב דרך בישול ואי לאו לא".הקובץ שיעורים כתובות א, רב רצה לקיים את דברי רש"י כפשוטם, ולבאר שבישול בחמה הוא שינוי כזה הפוטר גם בכל התורה כולה, ולכן זה גם לא יגדיר את קרבן הפסח כמבושל; אך הוא לא ביאר מדוע שלא נאסור מדרבנן. הרב ברוך גיגי טללי שבת, מקורות החום השונים, עמ' 319 הציע לבאר בדברי הקובץ שיעורים שמדובר בשינוי גדול אשר מתיר אף מדרבנן.מכל מקום, ביאור זה קשה משום שאין זה נראה כשינוי גדול כל כך שיתיר לכתחילה, וכן אין זה מבאר מדוע קרבן הפסח אינו מוגדר כמבושל מבחינת התוצאה.מכוח קושיות אלו הסיק הגרש"ז אויערבאך מנחת שלמה חלק א, סימן יב סעיף ב, הערת המחבר ד"ה דאף שכתב שחז"ל הגדירו את הבישול רק בדבר שנעשה על ידי אש, ועל כורחך שכוונתו של רש"י במה שכתב "דאין דרך בישולו בכך", שאין זה קרוי בישול, ואין זה תלוי בדרך בני אדם. וכנראה שכך הייתה לחז"ל 'קבלה' שבישול הוא דווקא באש, ולכן נראה שהוא הדין לגבי בישול בשר בחלב ושאר דברים, וכך ניתן גם ללמוד מדברי המאירי שכתב שבבישול בחמה 'אין תורת בישול'.בדומה לכך יש להביא מדברי הרב אשר וייס ראו מנחת אשר שבת סימן עה, ומנחת אשר פסחים סימן נא; ונצטט עכשיו מתשובתו בענין 'בישול בסיד ובמגנזיום' שכתב: "דלעולם אין ולא תהיה מלאכת בישול מה"ת אלא באור ותולדותיו, ושאני 'אין דרך בישול' של המבשל בחמה, ממה שאמרו בכל מקום דכלאח"י וכל דבר שאין דרכו בכך אין בו איסור דאורייתא, דשינוי במעשה האדם תלוי בעצם טבעו לפי המקום והזמן, אבל שינוי במקור החום שעל ידו מבשלים, נקבע ע"י חז"ל בזמנם לנצח נצחים ואינו תלוי לפי רוח המקום והזמן".בניגוד לכך, סבר הגר"מ פיינשטיין אגרות משה, חלק ג סימן נב שיש להבין את דברי רש"י כפשוטם, שכל שהדרך לבשל בו – איסורו מהתורה. אך לדעת הגר"מ פיינשטיין, הפטור בבישול בחמה אינו מכוח שהדבר נעשה בשינוי, אלא מפני שאין להגדירו כתולדה, "כיון שעכ"פ אין מבשלין בחמה אלא כשאין לו עצים, אין למילף אותו מבישול על ידי האור שהיתה במשכן להחשיבו תולדה, מאחר שאינו דומה להבשול שהיה במשכן". אחר כך מציע האגרות משה שם שאין השאלה מה יש להגדיר כתולדה, אלא שגם בישול בתולדות האור מוגדר "כבשול מצד האש עצמו שהרי החמימות... הרי הוא מהאש", כאשר בבישול בתולדות חמה "הרי מתבשל בחמימות דחמה שאין בו חשיבות מלאכה". אבל הואיל ומבין שרש"י פטר בישול בחמה בגלל היותו שינוי, הוא כותב שהמבשל במיקרוגל בשבת כן חייב, "שטוב לבשל בו כמו באש ממש ואלו שיש להם תנור כזה משתמשים בו יותר מבשול דבאש ומה שלא נתפשטו תנורים אלו עדיין הוא משום דלא מצוי עדיין הרבה תנורים וכשיהיו מצויין ודאי ישתמשו בהם כו"ע דהא הוא יותר טוב, ודאי יש למילף מבשול דאור דהיה במשכן בחשיבות תולדה שהוא לכל הדינים כהאב דבשול ע"י האור לאיסור ולחיוב סקילה וחטאת..".בנדון דידן יש לעיין אם גם בתנור סולארי היה אומר כך, "שטוב לבשל בו כמו באש ממש". הרי הוא פחות נוח ויעיל מאשר תנור רגיל ועל כן לא לגמרי ברור שלדעת האגרות משה נחייב עליו כמו במיקרוגל. אבל יותר נראה שהואיל ובישול בתנור סולארי של זמננו מתקרב בנוחיותו לבישול רגיל, האגרות משה היה מחייב בבישול בו בשבת.אבל יש לציין לשיטת מרן הגר"ש ישראלי עמוד הימיני סימן כז אות ג, שסבר גם כן כדעת הגר"מ פיינשטין שיש איסור דאורייתא בכל דבר שדרך לבשל בו אף אם אינו אש כגון חשמל וכיוצא בזה, ומכל מקום כתב שלא יהיה איסור דאורייתא בבישול בחמה אף אם יהיה הדרך לבשל בחמה, וכך כתב:שגם אם ימציאו המצאה טכנית לנצל כח השמש לבישול מוחלט, כגון הא דדודי שמש כיום, גכ לא יצא מכלל הדין שאין בישול בחמה ותולדותיה. נראה דאין זה דומה, כי עיקר כוח החמה אינו מיועד לבישול, ומה שמנצלים אותה ע"י המצאה שהיא לגבי בישול, אכתי באופן כללי יש לומר שאין זה מפקיע מהחמה את ההגדרה שאין דרך בישול בכך. ויותר נ"ל שזהו הפירוש האמיתי של דברי רש"י שאין דרך בשול בכך, היינו שאור החמה אינו מיועד מעיקר בריאתו לבישול, משא"כ בכוח החשמל שצורת ריכוזו והפקתו ע"י האדם מיועדת לשימוש לצרכיו ובכלל זה הבישול לצורותיו השונות, אין מקום להשוותו לחמה ותולדותיה כן נ"ל"..

« רש"י על שבת ל״ט ע״א:ב׳ רש"י על שבת ל״ט ע״א:ד׳ »