רש"י על שבת ל׳ ב:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת ל׳ ע״ב:ב׳ רש"י על שבת ל׳ ע״ב:ד׳ »

1 שבת פתח ↗

אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: בִּקְּשׁוּ חֲכָמִים לִגְנוֹז סֵפֶר קֹהֶלֶת מִפְּנֵי שֶׁדְּבָרָיו סוֹתְרִין זֶה אֶת זֶה. וּמִפְּנֵי מָה לֹא גְּנָזוּהוּ? — מִפְּנֵי שֶׁתְּחִילָּתוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה וְסוֹפוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה. תְּחִילָּתוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה, דִּכְתִיב: ״מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכׇל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמוֹל תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ״ — וְאָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ הוּא דְּאֵין לוֹ. קוֹדֶם שֶׁמֶשׁ — יֵשׁ לוֹ. סוֹפוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה, דִּכְתִיב: ״סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כׇּל הָאָדָם״. מַאי ״כִּי זֶה כׇּל הָאָדָם״? — אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלְעָזָר: כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל זֶה. רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא אָמַר: שָׁקוּל זֶה כְּנֶגֶד כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ. שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, וְאָמְרִי לַהּ שִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר: לֹא נִבְרָא כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ אֶלָּא לִצְווֹת לָזֶה.

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה פתח ↗

115 שהם למעלה מהשמש, וכמו שאמרו שבת ל: "תחילתו של ספר קהלת דברי תורה... דכתיב קהלת א, ג 'מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש', ואמרי דבי רבי ינאי 'תחת השמש' הוא דאין לו יתרון, קודם השמש יש לו", ופירש רש"י שם "קודם השמש - אם יעמול בתורה שקדמה לשמש יש יתרון".

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

1311 נראה לבאר חילוק העוה"ב מהעוה"ז, על פי דבריו בח"א לסנהדרין לח: ג, קנב:, שכתב: "כי בודאי כמה רשעים בעולם, ואם העולם היה נדון אחר הפרט מן האדם, אין ראוי לעולם הבריאה. אבל מצד הכלל ראוי לו הבריאה, כמו שאמרו שבת ל: 'את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם' קהלת יב, יג, שכל האדם לא נברא אלא בשביל לצוות "צוותא" רש"י שם לזה... ובמסכת יומא לח: בשביל צדיק אחד נברא העולם". וראה רש"י בראשית ו, ו, וגו"א שם סוף אות יד. נמצא שסבת בריאת העולם מתחילתה היתה משום השתייכות הבריות זה לזה, וצירופם לאותו אחד הראוי לבריאה. ולכך דין הוא שאחד יזכה את כולם, כי סבת הבריאה מתחילתה היתה מחמת אותו אחד המאפשר בריאת הכל. וכן בח"א לב"מ פג: ג, לא. כתב: "העולם הזה נדון אחר רובו קידושין מ:, אבל לעולם הבא, שהוא עולם אמיתי, שהוא עולם המתיחס ליום, וכמו שהיום בו ניכר כל אחד ואחד בפני עצמו... כך לעתיד לעולם הבא יהיה היכר לכל צדיק וצדיק בפני עצמו". וטעם חילוק זה הוא כנ"ל, שהואיל ויציאתו לפועל של כל נברא נעשתה מפאת השתייכותו לכלל, לכך דין הוא שהאדם יהיה נדון אחר הכלל. וכל זה בעוה"ז. אך בעוה"ב כל אחד יהיה נדון לפי מה שהוא בעצם, ולכך כשם שבעוה"ב אין האדם נדון על פי רוב, כי אין זה אמיתת עצמו, כך אין האדם נשלם מזולתו, כי אין זה אמיתת עצמו. וראה תפארת ישראל פ"ה צה., ושם הערה 49.

3 תחלתו וסופו - וכ"ש שיש עוד בינתיים:

4 קודם השמש - אם יעמול בתורה שקדמה לשמש יש יתרון:

5 לצוות - צוותא שולא"ש:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרוש על התורה פתח ↗

54 כן דרשו חכמים שבת ל: להדיא, שאמרו "בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה. ומפני מה לא גנזוהו, מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה. תחילתו דברי תורה, דכתיב 'מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש', ואמרי דבי רבי ינאי, 'תחת השמש' הוא דאין לו, קודם שמש יש לו". ופירש רש"י שם "קודם השמש - אם יעמול בתורה שקדמה לשמש, יש יתרון". ובגו"א שמות פי"ח אות א ה: כתב: "התורה מדריגתה על השמים, וכדכתיב קהלת א, ג 'מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש', ודרשו ז"ל שבת ל: 'בכל עמלו שיעמול תחת השמש' אין לו יתרון, אבל בדבר שהוא על השמש יש לו יתרון, והיא התורה שהיא על השמש, שהוא עולם הג'". לאמר, שהתורה באה מהעולם השלישי העליון, לעומת השמש השייכת לעולם האמצעי. ובתחילת דרוש על המצות נ: כתב: "התורה היא מעולם העליון בתכלית הריחוק מן האדם... והמאורות הם בעולם האמצעי". ובדר"ח פ"ג מ"ג צו. כתב: "התורה היא למעלה מן השמים". ושם פ"ה מ"כ תצ: כתב: "התורה מתעלה עד למעלה... שמגיע עד העולם העליון, יש לעולם סולם עומד בארץ ומגיע למעלה מן השמים". וראה למעלה הערה 25, ולהלן הערות 916, 1018.

3 הערות ומקורות על תפארת ישראל פתח ↗

קידושין מ: "העולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו". וראה גו"א דברים פ"ט אות ה ד"ה ואם, ושם פי"א הערה 53. וראה בח"א לב"מ פג: ג, לא.. נראה להטעים סברה זו, שהרי בריאת האדם מעיקרו לא נתאפשרה אלא רק מפאת השתייכותו לכלל, ולא מצד בחינתו הפרטית, וכמבואר בח"א לסנהדרין לח: ג, קנב:, שכתב שם: "כי בודאי כמה רשעים בעולם, ואם העולם נדון אחר הפרט מן האדם, אין ראוי לעולם הבריאה. אבל מצד הכלל ראוי לו הבריאה, כמו שאמרו שבת ל: 'את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם' קהלת יב, יג, שכל האדם לא נברא אלא בשביל לצוות "צוותא" רש"י שם לזה... ובמסכת יומא לח: בשביל צדיק אחד נברא העולם". וראה רש"י בראשית ו, ו, וגו"א שם סוף אות יד. ולכך דין הוא שהאדם יהיה נדון אחר הכלל, כי כל יציאתו אל הפעל נעשתה רק משום השתייכותו לכלל.

« רש"י על שבת ל׳ ע״ב:ב׳ רש"י על שבת ל׳ ע״ב:ד׳ »