רש"י על שבת כ״ג ב:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת כ״ג ע״ב:ו׳ רש"י על שבת כ״ג ע״ב:ח׳ »

1 שבת פתח ↗

וְלֹא בְּשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה וְכוּ׳: מַאי שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה? אָמַר רַבָּה: שֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּטְמְאָה. וְאַמַּאי קָרוּ לֵהּ ״שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה״? — הוֹאִיל וְלִשְׂרֵיפָה עוֹמֵד. וּבְשַׁבָּת מַאי טַעְמָא לָא? מִתּוֹךְ שֶׁמִּצְוָה עָלָיו לְבַעֲרוֹ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַטֶּה. אָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, בְּיוֹם טוֹב לִישְׁתְּרֵי! אַלְּמָה תְּנַן: אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה בְּיוֹם טוֹב? — גְּזֵרָה יוֹם טוֹב אַטּוּ שַׁבָּת.

2 ציון לנפש חיה על שבת פתח ↗

גמ'. ובשבת מ"ט לא מתוך שמצוה עליו לשרפו גזרה שמא יטה. וברש"י ד"ה שמצוה עליו לבערו דלמא אתי לידי תקלה דאכילה. ולקמן דף כ"ה ע"א פירש"י שמצוה לבערו משום דדמיא לקודש ועוד משום תקלה. הרי שפי' רש"י תרי טעמי וכאן החליט רש"י וכתב משום תקלה. ונראה דסובר רש"י ששריפת קדשים שנטמאו הוא ג"כ דוקא ביום כמו נותר וכן הוא בספרי ולא כדמשמע מדברי הרמב"ם בסוף הל' פסולי המוקדשין פי"ט ה' ה' דדוקא נותר ופיגול הוא דנשרפין ביום ומעתה אי מצות שריפת התרומה הוא משום דדמי לקודש א"כ בלילה ליכא מצוה בשריפתה. אלא שאם מדליקה ביום לא איכפת לן במה שדולקת בלילה וממילא דולקת אבל שיטה בלילה כדי למהר שריפתה אפי' ישכח שהוא שבת מ"מ כיון שהוא לילה לא יטה למהר שריפתה שזה המהירות הוי כמו ששורף בלילה ואין שריפת קדשים בלילה ולכן פירש"י כאן שמצות שריפת תרומה לא משום לתא דקודש אלא משום תקלה וע' עוד לקמן:

3 שבת פתח ↗

4 שבת פתח ↗

1 ולשריפה עומד - שאסור באכילה:

2 שמצוה עליו לבערו - דילמא אתי ביה לידי תקלה דאכילה:

3 שמא יטה - כדי שיתבער מהר:

4 ביום טוב - דליכא למיחש להטייה לישתרי:

« רש"י על שבת כ״ג ע״ב:ו׳ רש"י על שבת כ״ג ע״ב:ח׳ »