רש"י על שבת ט״ו א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת ט״ו ע״א:ז׳ רש"י על שבת ט״ו ע״א:י׳ »

1 ברית משה פתח ↗

אבל היראים ז"ל סי' פ"ח כתב בפי' דלאו זה לא קאי רק על חוקות א"מ וז' עממים ולכאורה קשה עליו מלבד דשיטתו נגד כל הראשונים דלא מצינו בשום מקום לא במוני המצות ולא במפרשים שסברו כן מלבד זה קשה ממ"ש הוא בעצמו סי' נ"ז וז"ל צוה הבורא שלא ילך אדם בחוקות הגוים לרדוף אחר שרירות לבבו להיות זולל וסובא דכתיב בפ' קדושים לא תלכו בחוקות הגוים וחוקות הגוים זוללים וסובאים כו' עכ"ל ומדכ' סתם בחוקות הגוים נר' דלא כמו שסובר בסי' פ"ח אלא ע"ז י"ל דבסי' נ"ז סמך עמ"ש בסי' פ"ח, אבל זה ק"ל דבמשנה סנהדרין נ"ב ע"ב איתא מצות הנהרגין היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה ר' יהודא אומר ניוול היא לו כו' ובברייתא דגמ' שם אמר להן ר"י לחכמים אף אני יודע שמיתה מנוולת היא אבל מה אעשה שהרי אמרה תורה ובחוקותיהם לא תלכו כו' והתוס' ד"ה ר"י מפרש דניוול הוא לו דקאמר ר"י במתניתין ג"כ משום בחוקותיהם לא תלכו הוא והר"ן בחידושיו שם כתב דע"כ צריך לפרש את ר' יהודא דמתניתין כמו שמפרשו התוס' והביא הוכחות לזה עי"ש וזה נראה בעליל דהלשון כדרך שהמלכות עושה שאמרו חכמים מורה שדברו ממלכות שבימיהם וסתם מלכות במשנה או בגמ' מלכות יון עי' רש"י שבת ט"ו ע"א ד"ה המלכות ודף ל"ג ע"ב ונשמעו למלכות, וכיון דחכמים קאי על מלכות דשאר אומות לא על ז' עממים ועל זה קאמר ר"י דמשום בחוקותיהם לא תלכו לא סובר כוותיהו ממילא מוכח משם בפי' דלאו זה קאי גם על חוקות שאר אומות לא על ז' עממים דוקא וגם החכמים לא פליגי בזה אלא סברו כיון דכתיב סייף באורייתא לא מינייהו גמרינן כמו שאיתא בגמ' שם אבל בגוף הדין דבחוקותיהם לא תלכו באמת גם הם סברו כר"י דקאי על כל האומות וא"כ קשה על היראים, הן אמת די"ל דהיראים מפרש ניוול הוא לו דקאמר ר' יהודא כמו שמפרש היד רמ"ה דין מנוול ומאוס הוא זה ללמוד מדרכי האמורי אבל זה דוחק מחמת הראיות של הר"ן הנ"ל. ותו ק"ל דבתמיד ל"א ע"ב איתא לא היו כופתין את הטלה מ"ט רב הונא ורב חסדא חד אמר משום ביזיון קדשים וחד אמר משום דמהלך בחוקי העמים ומפ' המפרש וז"ל כשמקריבין זבח לע"ז הן כופתין אותו כך ארבעה רגלים יחד עכ"ל והלשון משום דמהלך בחוקי העמים מורה בפי' דקאי על כל האומות, ועי' ברמב"ם הל' תמידין ומוספין ח"א הל"י שכ' ולא היו כופתין את הטלה שלא יחקו את האפיקורסין ומהראב"ד ז"ל שם נראה שכך הי' גירסתם בגמ' דתמיד וחד אמר משום חוקי האפיקורסין אלא הראב"ד כתב וז"ל אבל חוקי האפיקורסין לא ידעתי מהו עכ"ל והבאר שבע ז"ל בתמיד שם כתב ע"ז וז"ל ותמיה אני למה עשה עצמו לאינו יודע בדבר פשוט כשמקריבים זבח לע"ז היו כופתין אותו ד' רגלים יחד והיינו דקאמר חוקי האפיקורסין כדאמרינן בפ"ב דחולין ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין וזה ברור עכ"ל ולי"נ דהראב"ד סובר כפי' הרא"ש בתמיד שם שמפ' משום חוקי צדוקי ובייתוס ולפי פירושו צ"ל דהאי מ"ד משום חוקי האפיקורסין סובר דכשם שאסור להלוך בחוקות העמים משום בחוקותיהם לא תלכו כך אסור להלוך בחוקי האפיקורסים והראב"ד משום דסובר כהיראים דבחוקותיהם לא תלכו לא קאי רק על ז' עממים ע"כ כתב אבל חוקי האפיקורסין לא ידעתי מהו כן י"ל על תמיהת הב"ש, אבל הקושיא על היראים מגמ' דתמיד אפילו לפי גירסתם קשה דאף דכ' הראב"ד דלא ידע מהו אבל בגמרא עכ"פ מוכח דעל כל חוקי העמים קאי הלאו זה כיון דגם על חוקי האפיקורסין קאי ומכ"ש לפי גירסתינו בודאי קשה, ותו ק"ל ממשנה דחולין מ"א ג"א אבל עושה גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם לתוכה ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את הצדוקים ובגמ' איתא ובשוק לא יעשה כן משום שנ' ובחוקותיהם לא תלכו מוכח דלאו זה קאי על חוקות כל העמים כיון דגם על חוקות הצדוקים קאי והיראים בעצמו סי' קל"ז כתב וז"ל אין שוחטין לתיך הגומא וטעמא שהן חוקי המינין כו' ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין עכ"ל וא"כ סותר את למודו:

2 שבת פתח ↗

שָׁלַח לָהֶם, כָּךְ אָמַר אַבָּא: מֵאָה וּשְׁמֹנִים שָׁנָה עַד שֶׁלֹּא חָרַב הַבַּיִת, פָּשְׁטָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה עַל יִשְׂרָאֵל. שְׁמֹנִים שָׁנָה עַד שֶׁלֹּא חָרַב הַבַּיִת גָּזְרוּ טוּמְאָה עַל אֶרֶץ הָעַמִּים וְעַל כְּלֵי זְכוּכִית. אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד שֶׁלֹּא חָרַב הַבַּיִת גָּלְתָה לָהּ סַנְהֶדְרִין וְיָשְׁבָה לָהּ בַּחֲנוּיוֹת. לְמַאי הִילְכְתָא? אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: לוֹמַר שֶׁלֹּא דָּנוּ דִּינֵי קְנָסוֹת. דִּינֵי קְנָסוֹת סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא: שֶׁלֹּא דָּנוּ דִּינֵי נְפָשׁוֹת!

1 המלכות - הרשעה רומי:

2 פשטה - התחילו לכובשן:

« רש"י על שבת ט״ו ע״א:ז׳ רש"י על שבת ט״ו ע״א:י׳ »