רש"י על שבת קמ״ה א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת קמ״ה ע״א:ב׳ רש"י על שבת קמ״ה ע״א:ד׳ »

1 שבת פתח ↗

אָמַר רַב פָּפָּא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא מַשְׁקֶה הַבָּא לְאוֹכֶל לָאו אוֹכֶל הוּא, וְהָכָא בְּמַשְׁקֶה הַבָּא לְאִיבּוּד קָמִיפַּלְגִי: מָר סָבַר מַשְׁקֶה הוּא, וּמָר סָבַר לָאו מַשְׁקֶה הוּא. וּבִפְלוּגְתָּא דְהָנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא: הַמְפַצֵּעַ בְּזֵיתִים בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת — הוּכְשַׁר. לְסוֹפְתָן בְּמֶלַח — לֹא הוּכְשַׁר.

2 שבת פתח ↗

3 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה הוכשר. האוכל. ומפרש בעצמו דר"ל הענבים הוכשרו ועיין מהרש"ל והמגיה בגליון נראה שלא ראהו:

4 שבת פתח ↗

5 חידושי הלכות פתח ↗

בפירש"י בד"ה אלא במשקה כו' ה"מ היכא דקא שריף ליה א"נ שטר ביה ריפתא כו' עכ"ל שריף הוא לשון גמיעה ושטר הוא לשון טיבול מלשון הגמרא בפרק אלו עוברין ופרק ג' מינים גבי כותח אי דקא שריף לה משריף בטלה כו' ואי משטר קא שטר לא משכחת כו' ע"ש וק"ל:

1 ה"ג דכ"ע משקה הבא לאוכל לאו אוכל הוא - אלא משקה הוא והיינו טעמא דמ"ד לא הוכשר שמתחילה נסחט אדעתא דאזיל לאיבוד שהאור שואבו ושורפו:

2 המפצע בזיתים - בלציי"ר כדי שיהיו רכין:

3 הוכשר - דניחא ליה במשחא דטייף עלייהו שמתוך כך הם מרבים טעם:

4 לסופתן במלח - שמתוך שהן קשין אין המלח נדבק בהן ומפצעם לרככן מבחוץ מעט:

5 לא הוכשר - דלא מכוין למשקה דידהו דליעקר:

« רש"י על שבת קמ״ה ע״א:ב׳ רש"י על שבת קמ״ה ע״א:ד׳ »