רש"י על שבת קל״א א:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת קל״א ע״א:ד׳ רש"י על שבת קל״א ע״א:ו׳ »

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מתנות עניים פתח ↗

איזהו פרט כו' נפלו ג' כו'. מדברי רבינו נראה כך דכמו דגבי שאר מתנות יש ב' מינים אחד בקמה ואחד בקציר ועי' לקמן פ"ה הי"ב גבי שכחה גבי פרט יש בו נמי ב' מינים דהיינו כשאינו רוצה להניח האשכלות בארץ אז מיקרי גמר הבצירה ולכך אז כשנפלו ג' גרגרים בב"א לא הוה פרט וכשרוצה להניחם בארץ אז בשעה שהוא מפנה את האשכלות אז הוה פרט ואם מצא חצי אשכול הוה פרט וכן אם אשכול שלם נפרט בארץ לכמה גרגרים הוה ג"כ פרט אף יותר מג' כיון דבשעת הנחה לארץ הוה שלם וזהו ג"כ מה דר"ל המניח את הכלכלה כו' היינו שעושה פעולה שלא יתפרט האשכול קמ"ל דגם זה אסור דהוה גרם לבטל שלא יהא מתנות עניים אף דאז עפ"י דין אסור לעניים ליטלן ועיין ברש"י תמורה דף ג' ע"ב במה דאמר שם בד"ה לפייס דלקה הואיל ומביא עצמו לידי שבועה אף דאז עפ"י דין צריך לישבע ועי' בירוש' שבועות רפ"ג גבי נשבע על הככר לאכלו וזרקו לים מיקרי מעשה ללקות משום דכיון דע"י זה נאנס ויפטור מלקיים השבועה זה גופא מקרי ביטול השבועה ודלא כמ"ש התוס' שבועות דף ג' ע"א ותכף מיקרי מבטל השבועה אף דלא עבר היום ועי' בתמורה דף ג' ע"ב במה דאמר שם בדבורו עשה מעשה שעושה מחולין קדשים ואף דבאמת מה דהתמורה קודש זה לא נעשה ע"י דיבורו לבד רק ע"י גזיה"כ ועי' מ"ש התוס' חולין דף פ"א ע"א וראי' דגם בטעות נתקדש וכבר הארכתי בזה במ"א רק מחמת דהוא גורם שיהי' הקדש הוה מעשה וכעין מ"ש התוס' שבת דף נ"ח ע"א גבי כיפה שנתנו לספר דזה הוה כמו שינוי מעשה. אך באמת רבינו ז"ל בהל' כלים פכ"ב ה"י מפרש כך דלא הוה מעשה רק דלגבי טומאת מדרס ס"ל כמ"ש הר"ש פ"ז דכלים דלענין שלא יטמא במדרס בזה גם במחשבה מוציא ע"ש ולכך שאר טומאות מקבל טומאה מכאן ולהבא כיון דלא עשה שינוי מעשה ודלא כרש"י סנהדרין דף מ"ח ע"א והר"ש בכלים. ועי' במש"כ ה"ה ז"ל בהל' גירושין פ"ח הכ"ב גבי מת תוך י"ב חודש דזה לא מיקרי קיום וביטול אך יהי' נ"מ אם הרגו אם זה מיקרי ביטול או קיום או לא עי' מכות דף ט"ז ע"א דמבואר דהוה ביטול ע"ש ובירוש' גיטין פ"ז גבי חתכה דדה דמיקרי ביטל התנאי ובירוש' קדושין פ"ג דאמר שם אם קידשה בסמפון דהיינו בתנאי שיתן לה לאחר ל' יום וגירשה בתוך ל' אם חל עלי' שם גירושין והוה שם מחלוקת ורצה לומר דאף דמבואר בירושלמי שם דאם מקיימת התנאי אף לאחר מיתה גם בקידושין מהני לענין שתהא זקוקה ליבום זה רק שם אבל כאן דממ"נ נפרדת ממנו לא מהני בזה קיום התנאי לאחר מיתה ואף דנ"מ דעל ידי זה נפסלת לכהונה ונעשית גרושה ועי' תוס' יומא דף י"ג ע"ב דכ' ג"כ כה"ג צ"ל דזה רק גדר דין ולא גדר פעולה ממנו דהא הוה כריתות וכ"כ בזה בח"ב ואף דבאמת לדברי הירוש' פ"א דסוטה מוכח דאף דגבי קדושין העדים עושין הדבר לא גדר בירור ומה דמבואר בקדושין דף ס"ה ע"ב גבי שניהם מודים ר"ל רק שהם מודים שהי' בפני עדים ונ"מ אם הוה א"א גמורה ע"י הודאתם ולא תפסי קדושין מאחר מחמת דכמאה עדים דמי או רק בגדר שוי' אנפשה חתיכה דאיסורא וכ"כ בזה בהך דסוטה דף כ' ע"א דמוכח שם דאם אמרה טמאה אני לא מהני אם תתן אמתלא דהוה בגדר עדות וזה ר"ל התוספ' ב"מ פ"א הודאת בעל דין כמאה עדים אימתי כו' דר"ל דאז לא מהני אמתלא לחזור וכמו שלא להשביע עי' סנהדרין דף כ"ט וכ"מ ועי' כתובות דף כ"ג ע"ב גבי שבויה דאמר שם ואי דאיכא עדים כו' ולכאורה קשה מה שייך לומר נאמנת על עצמה הא בלא דבורה ג"כ אסורה כיון דיש עדים שנשבית רק דקמ"ל דהו"א דאף דמבואר ביבמות דף קי"ח ע"א דלא מהני אמתלא שלה לחזור ע"ש בתוס' וכן כאן זה רק היכא דבשעת הודאה בלא ההודאה היתה מותרת וא"כ פעלה הודאה שלה והוה כמעשה ולא מהני אמתלא משא"כ כאן דבלא דבריה ג"כ אסורה ולא מהני דיבורה כלום והו"א דאם אח"כ יבוא עד אחד ויאמר שטהורה היא יועיל חזרתה קמ"ל דזה הוה בגדר עדים ועי' בכתובות דף מ"ד ע"א בהך דשני שטרות וב"ק דף נ"ו ע"ב דאמר שם ר"ז דטוען טענת לסטים מזויין וקשה הא לפי דבריו הודה דא"צ לשלם כפל ואיך נוטל כפל וצ"ל כיון דאז לא הוה שלו לא מהני הודאתו ועי' תוס' כתובות דף כ"ט ע"א גבי קנס אם שייך מחילה וכ"מ ובמה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בהל' אס"ב פי"ח ה"ט אם מהני אמתלא היכא דבשעת הודאתה לא היה פועל ההודאה שלה אך נראה דרבינו ז"ל ס"ל דשם שפיר מהני ההודאה שלה לענין שאסורה לאכול בתרומה כמו שפסק רבינו בהל' תרומות פ"ח הט"ו כרבא ונ"מ לפי"ז דאם אשת ישראל שאמרה נטמאתי באונס או ברצון אף לשיטת רבינו אם מת בעלה מותרת להנשא לכהונה אם חזרה בה כיון דלא פעלה כלום בההודאה שלה. ואף דרבינו פסק דגבי קדושי ביאה די ביחוד לשם ביאה כמבואר בהלכות אישות פרק ג' רבינו לשיטתי' אזיל דסבירא ליה בהלכות אישות פרק י"א הלכה ב' ובהלכות נערה בתולה פרק א' הלכה ט' גבי קנס ובהלכות אס"ב פי"ט ה"ג דכל נשואה הדין משוה לה כבעולה ודאי לא מחמת שנבעלה וראי' דללקות אינו לוקה בנשואין לבד ועי' בירוש' יבמות פ"ו גבי הך דיהושע ב"ג דאמר שם דעשה הערמה דעשה חופה והושיב שם אמה וע"י זה יצא הקול דנשאת ואח"כ אם היה רוצה לברר שלא היה נשואין היה מועיל לבטל החזקה וזה כונת הגמ' שם קטיר כו' ר"ל דלא הוה קדושין גמורים. ונ"מ ג"כ לענין הא דקי"ל דסוף ביאה קונה אם צריכה להתייחד עמו זמן גמר ביאה ועי' בהל' אישות פ"י ה"א וכן נ"מ להיפך במקום דבעי נשואין לענין דין אם ר"ל משום ביאה או משום הדין ונ"מ למ"ד ביבמות דף י"א ע"ב דמחזיר גרושתו דוקא מן הנשואין מחמת קרא דהוטמאה אם קידשה בביאה לדידן דקי"ל דאירוסין עושה אם עובר על זה אם חזר הבעל הראשון ולקחה אם הטעם משום ביאה או משום דין דנשואין ועיין קידושין דף ע"ח ע"א גבי מחז"ג. מ"מ זה רק גבי שאר קדושין אבל גבי מחז"ג הוה עדות רק עידי בירור לא עידי פעולה וזהו כונת רבינו בפיהמ"ש עדיות פ"ד מ"ז ועי' מ"ש רבינו בהל' גירושין פ"א ה"ה דאם לא שלחה מביתו הוה כמו מחז"ג וא"כ חזינן דהגירושין פועלת בה מחמתו ומ"מ לא מהני קיום התנאי וצ"ל משום דזה הוה ביטול בידים ובירוש' שם גבי מת בתוך סימפון דאמר דאם הוא זמן מועט צריך להמתין והך דגיטין דף ע"ו ע"ב ובירוש' שם דאמר גזירה כו' אך באמת נראה דהטעם הוא בגיטין שם שלא יאמרו שנישאת מחמת מיתה ותהי' מותרת לכהן ובאמת הוא מחמת הגט ועי' בירוש' פ"ד דיבמות ה"א עד שתדע מאיזה טעם היא מותרת ע"ש ותוס' גיטין דף צ' ע"א ד"ה והלכתא. עכ"פ חזינן דאם עשה פעולה בידים לגרום שיבטל הדבר זה גופה מיקרי ביטול אף דאח"כ הוה אונס וכבר הארכתי בזה בח"א בהל' נערה בתולה גבי הך דאונס שגירש גבי כהן אם זה הוה מחמת ביטל העשה או מחמת דעל כהן לא קאי כלל העשה דכל ימיו. ועיין בדברי רבינו בהל' סנהדרין פי"ט דכ' גבי המקיים חמץ כגון שחימץ עיסתו ואף דשם אין האיסור החימוץ רק מה שיש לו מחומץ ולא דמי להך דנדרים דף ד' גבי נזיר שטימא את עצמו דשם עי"ז נתבטל ממנו הנזירות דטהרה ועי' מ"ש רבינו בהל' גנבה פ"ז ה"ג גבי לעשות מדה חסרה דמשמע שם דאין לוקין גם על העשי' משום דהעיקר הוא השהייה לא העשיה גם י"ל הטעם דשם דמה"ת אינו עובר רק עד שיעשה אותה כדי למוד בה ולא סתם והוה כעין מ"ש רבינו בהל' מלכים פ"ה ה"ח גבי ישיבת מצרים דהוה לאו שאין בו מעשה ולא דמי למפטם וסך דלמוסרו לרבים פטור ומ"מ הוה מעשה דשם י"ל דסתם חייב אך מלשון רבינו בפיהמ"ש כריתות פ"א משמע לכאורה דסתם פטור ועי' בדברי רבינו בהל' כלי המקדש פ"א ה"ד דכ' שם או ליתנו לאחרים פטור וכן כ' בפיהמ"ש וגבי קטרת פסק דרק למוסרו לצבור אז פטור והטעם משום קושית התוס' דנזיר דף מ"ז ע"א ועי' בירוש' מגילה פ"א גבי הך דאנטנינוס דאסור לישראל לעשות קטרת בשביל למוסרו לאחר ומה דמותר להתלמד בו י"ל דהוה כמו הך דסנהדרין דף ס"ח גבי כשפים וע"ז דף י"ח ודף מ"ג ע"ב אבל אתה למד להבין ולהורות ומלשון הגמ' בכריתות דף ה' משמע דגבי שמן ללמד ולמוסרו לצבור הוא חדא דר"ל דלצבור שידעו איך לעשות וכמ"ש התוס' בנזיר דף מ"ז וגבי קטרת משמע דהוה שני דברים ע"ש בדף ו' ע"א ועיין במנחות דף ה' ע"ב מה דאמר שם מפטם גברא הוא ור"ל דעל העושה לא הוה הותר לגבוה דכה"ג גם בהדיוט מותר דהיינו למוסרו לצבור רק דמקשה מן הדבר בעצמו דיחיד לצורך עצמו אסור וצבור לצורך עצמן מותר מחמת גבוה ודחי משום דמצותו בכך ר"ל דיחיד אינו יכול להתנדב ולהביא קטרת כמבואר במנחות דף נ' וכ"מ וכן במה דאמר שם מנחת העומר תוכיח י"ל דר"ל לענין קצירה דאף למ"ד במנחות דף ע' ע"ב דהבאה מתרת לקצור מ"מ מותר לקצור לצורך העומר ואף דבל"ז קציר של מצוה שרי גבי עומר היו קוצרין יותר מן הצורך כמבואר במנחות דף ס"ג ע"ב ובאמת רבינו לא ביאר בהדיא דגבי עומר בעיא קצירה לשמה עי' שבת דף קל"א ע"א ברש"י ומכות דף ח' ע"ב אך י"ל דכאן הוה סתם כלשמה וכעין מש"כ רש"י סוכה דף ט' ע"א גבי סוכת החג לא משום דסתמא כשר רק זה הוה כלשמה וכעין דמבואר בירוש' פ"ב דחגיגה גבי הטובל סתם לשם טהרה ובאמת עי' בירוש' ספ"ב דמגילה גבי קצירה שלא בזמנה אם הוה כמו שלא לשמה כעין מ"ש רבינו בהל' גירושין פ"ג ה"ו דקודם נישואין הוה כנכתב שלא לשם גירושין וכן יהיה נ"מ לפי מה דקי"ל דמותר לקטף לפני העומר אם יכול לקטף להביא מהם העומר וגם אם זה יהיה מתיר לקצור חדש וכעין למ"ד מנחות דף פ"ג ע"ב דעומר ושתי הלחם הבא מן הישן כשר ומ"מ מתיר חדש. ועי' תוספ' מכות פ"ג דגבי קטרת נקט מתעסק וגבי שמן כ' סתם ונ"מ ג"כ אם פיטם את השמן ליתן לאחר לסוך בו אם חייב וי"ל דהוה כמו סך וא"כ לעכו"ם כה"ג פטור כיון דאם סך עליו ג"כ פטור וכן יהיה נ"מ אם עשה זה ליתן למלך ולכה"ג ולשיטת רבינו דמחלק בפ"א מהל' כלי המקדש בין סיכה לנתינה דסיכה חייב גם על מלך וכה"ג אך התו"י יומא דף ס' ע"א לא ס"ל כן רק ס"ל דגם סיכה פטור אך באמת י"ל דרק הסך המלך או כה"ג פטור אבל המלך עצמו חייב ואף דמקשינן ניסך לסך י"ל דבזה לא מקשינן דאף לשיטת התוס' כה"ג הסך את אחר חייב ועיין נזיר דף נ"ז ע"ב ושבועות דף ג' וגם נ"מ אם סך לעצמו אם חייב שתים כמו גבי הקפה אם זה הוה דבר אחד או שני דברים וכן נ"מ למש"כ רבינו בהל' סנהדרין פכ"ו דהמקלל עצמו חייב היכא דהי' נשיא ודיין וכדומה אם חייב גם על זה כמו במקלל אחר ובאמת דברי רבינו שם והוא מהמכילתא פ' משפטים ומס' סופרים דהוה שם מחלוקת בזה גבי דיין ונשיא ע"ש בפ"ד וזה תליא אם מופלא שבב"ד דיש עליו שם נשיא אם הוה מחשבון הסנהדרין עי' תוס' סנהדרין דף ט"ז ע"ב ד"ה אחד וסוכה דף נ"א ע"ב וכ"מ אך מש"כ שם דאם היה אביו חייב ד' כבר עמד עליו הרמב"ן ז"ל בס' המצות דהא הוה חד לאו ועי' תוס' תמורה דף ג' ע"ב די"ל דהך אם לא תשמור הוה ג"כ לאו אך שם רק בשם המיוחד וכדמוכח מתמורה שם והך לאו דנשיא בעמך וכן לא תקלל חרש גם בכינוי הנמחק כמו רחום וחנון ג"כ כן ורבינו ס"ל בהל' ממרים פ"ה ה"ב דגבי חיוב סקילה במקלל אביו גם בכינוי שאינו נמחק חייב והא דאמר שם בכינוי פטור ר"ל כינוי הנמחק וכדמוכח ממש"כ בפכ"ו מהל' סנהדרין ה"ג ומפרש כך המשנה דשבועות דף ל"ה דפלוגתא דר"מ ורבנן הוא רק בכינויין הנמחקין ואינו מפרש שם כפירש"י ותוס' דף ל"ו ע"ב ד"ה ה"ג דרבנן פליגי ג"כ על כינויין שאינן נמחקין וכן כ' רש"י סנהדרין דף ס"ו והתוס' בשבועות שם מפרשי דהך דהמקלל בכולם קאי אשבועת העדות וכ"כ בזה. עכ"פ אם מקלל חבירו בכינוי שאינו נמחק יש על זה לאו דאם לא תשמור ובאביו על זה חייב סקילה ומלא תקלל חרש ילפינן דגם כינוי הנמחק ג"כ לוקה ולכך שפיר על אביו לוקה שתים משום דאף זה נפקא מחד לאו מ"מ יש עוד לאו על חבירו היכא דקיללו בכינוי שאינו נמחק וכן נ"מ לגבי מגדף דהשם שבו מגדף חייב אף על כינוי שאינו נמחק והשם שהוא מגדף צריך להיות דוקא שם המיוחד לגמרי וכמ"ש רבינו בפ"ב מהל' ע"ז אך זה נ"מ למה דפסקינן שם דכינויין באזהרה אם ר"ל גם על כינויין הנמחקין בשם שבו גידף וכמו גבי מקלל אביו וכן נ"מ לגבי ב"נ דחייב גם על הכינויין אם ר"ל רק על כינויין שאינם נמחקין או אף על הנמחקין ומלשון רש"י סנהדרין דף נ"ו ע"א וכן בשבועות דף ל"ה דלר"מ דס"ל דגם בישראל חייב על הכינויין גם בכינויים הנמחקים כן ורבנן ס"ל דזה באזהרה ורש"י בסנהדרין חשיב צבאות אף דלר"י הוא נמחק אך י"ל דאתיא כת"ק וכן נ"מ לגבי קריעה עיין סנהדרין דף ס' דאמר דעכו"ם בכינוי הוא דגמירי ור"ל כינוי הנמחק ובזה י"ל מ"ש התוס' סנהדרין דף נ"ו ד"ה אליבא דנ"מ אף על הני כינויין די"ל דישראל אינו מוזהר כלל. עכ"פ לכך הוה גבי אב חילוק לאוין ועי' בנזיר דף מ' דאמר שם דעל תער עובר בשני לאוין מחמת הך לאו דלא יעביר אף דבאמת הוא חד לאו ובירוש' שם פ"ו ה"א גבי אכל חרצן שיש בו כזית דחייב שנים משום כזית ומשום ברי' אף דהוא חד לאו ועיין בכריתות דף ד' גבי חלב וחלב דאוקי שם לס"ד כר"י בחלב מוקדשין ואמאי לא אוקי כרבנן ואכל חלב דחולין וחלב דקדשים דהוה שני לאוין וצ"ל דזה בודאי גם לס"ד אינו חייב אלא חטאת אחד כיון דהוא שם אחד ע"ש בתו"י ועי' תוס' מכות דף י"ד ע"א וסנהדרין דף נ"ד ע"א גבי הבא על אביו ותוס' שם בע"ב גבי הבא על הזכר וצריך לחלק דכאן הוא שם חלב אחת היא ועי' בכריתות דף ט"ו ע"א גבי או"ב דחד שם הוא משא"כ לר"י דס"ל דעל חלב הקדש יש עליו אזהרה דחלב חולין וכ"כ בח"א דגבי הקדש יש איסור חלב הקדש יש איסור חלב גם על האלי' וזהו כונת הגמרא בכריתות דף ד' ע"ב שם דחלב מוקדשין הותר מכללו ע"ש ברש"י ר"ל אליה דהותר בחולין וגבי קדשים יש עלי' איסור חלב. ולכך ס"ד דר"י מחייב שני חטאות ומ"מ דחי שם דגבי קרבן לא וזהו ג"כ כונת הירושלמי פי"א דיבמות מודה ר"י בקרבן ור"ל הך ר"י דכאן וכן יהי' נ"מ גבי ע"ז עיין בירושלמי סנהדרין פ"ז הי"ב אם עבדה בעבודתה בעבודת גבוה כו' ויהי' נ"מ אם זבח לע"ז שדרכה בזביחה אם חייב שתים כמו דאמרינן שם בהי"ג גבי מולך וט"ס שם וצ"ל היתה עבודתה באבות ואמהות ועבדה בבנים ובנות חייב שנים משום ע"ז דכיון דעבודתה בכך וגם משום מולך אף אם נימא דמולך ג"כ ע"ז ע"ש ובזה יש ליישב דברי הירושלמי דע"ז פ"ד מה דבעי שם גבי השתחוה למרקוליס וכ"כ בזה בח"א הא השתחואה חייב בכל ע"ז ומאי נ"מ ע"ש ולפי"ז י"ל דנ"מ אם חייב שנים ובמ"א אבאר זה. עכ"פ חזינן דאסור לגרום פעולה שלא יהי' הדבר וזהו כונת הירוש' שם גבי פרט בנשירתו מה שיקדש ר"ל לא כהך דתמורה דף כ"ה רק דאף דהפרט לא נגמר עד שיפנה האשכלות מן הארץ ואז נפרט האשכול ויש יותר מג' גרגרים מכל מקום חייל עלי' שם פרט מכבר בנשירתו אף שהי' אז אשכול שלם אם יתפרט אח"כ אך באמת נ"מ בין אם בוצר לגת או בוצר לאכילה דכאן בעי ג"כ גמר מלאכה ועיין בירושלמי פ"ו ה"ד דמחלק שם בין צבורים לזיתים ובתוספתא ב"מ פ"ט דצבור הוה גמר מלאכה גבי זיתים ולכך גבי ענבים לאכילה מיד בשעת הבצירה הוה גמר וחל עליו שם פרט תכף ועי' בירושלמי לקמן פ"ז ה"ד דיותר מן ג' גרגרים הוה אשכול וברש"י סנהדרין דף צ"ה ע"ב אבל כשבוצר לגת אז הגמר הוה כשנוטלן מעל הארץ. עכ"פ מוכח דאף אם גורם שלא יחול כלל דין פרט ואף שלא יהא פרט זה מיקרי ג"כ גוזל את העניים ועי' בכורות דף ג' ע"ב גביה דרב מב"ר וכבר הארכתי בזה לעיל אם כל דבר שנפטר אם זה הוה כמו שנעשה הפעולה או שא"צ הפעולה ונ"מ ג"כ להך דמבואר בכריתות דף ז' דסך למלכים פטור אם סך למלך בן מלך דמבואר שם דף ה' ע"ב דא"צ משיחה אם ר"ל דהוה כמו משוח וא"כ פטור אם משחו ואם נימא דא"צ חייב ועיין בדברי רבינו בהל' כלי המקדש פ"א הי"א ושם אבאר זה ובאמת זה תליא בהך דהוריות דף י"ב ע"ב מדחי דחי או מפטר פטור ור"ל אם זה הוה כמו שעשה הדבר וכן יהי' נ"מ גבי כה"ג אם נימא דאין משיחה מעכב ועי' יומא דף ה' ע"א ובתו"י שם דמשמע דס"ל דאף בזמן שיש שמן לא מעכב משיחה אך מדברי רבינו בהל' כלי המקדש פ"ד וכן מדברי הירושלמי הוריות פ"ג ומכות פ"ב משמע דרק בזמן דליכא שמן המשחה אז די בריבוי בגדים אבל בזמן דאיכא מעכב ואז י"ל דגם המנחת חינוך מעכבת דהמנחה שייך להמשיחה ועי' בדברי רבינו ספ"ה מהל' כלי המקדש וכ"כ בזה ועיין תוס' נזיר דף מ"ז ע"א דשפיר משכחת מרובה בגדים במקדש ראשון ע"ש ובאמת לשיטת הירושלמי פ"א דיומא מוכח דאם נטמא כה"ג משוח דממנין אחר תחתיו לא במשיחה משום דאחד מושחין ואין שנים מושחין ודלא כשיטת התו"י יומא דף י"ב ע"א. ובאמת נ"מ גם כן גבי כה"ג שמת והניח בן אחריו אם מינוהו להיות כה"ג אם שייך בו הך דין דמקריב כשהוא אונן כיון דנעשה אונן קודם אם נימא דהוה כמו הך דב"ב דף קל"ז ע"א עם גמר מיתה ובא כאחד ואף דהא צריך למושחו או לחנכו בבגדים י"ל דלענין הך דמקריב אונן די בקריאת שם בפה כעין דמבואר בירושלמי דהוריות פ"ג והוה למפרע ובאים כאחד ואף דמר"ה דף ב' ע"ב גבי מלך לא משמע כן דלא הוה למפרע אף אם נמנו עליו י"ל דהתם מיירי דהוה בגדר מחלוקת ועי' במה דפליגי רבינו ורש"י ז"ל בהך דהוריות דף י"א ע"ב גבי מלך בן מלך דטעון משיחה אם יש מחלוקת אם זה הוה בגדר מלך חדש או כמ"ש רבינו דרק לסלק המחלוקת ובאמת גבי אלעזר חנכו אותו בריבוי בגדים קודם שמת אהרן כדי שיהי' כה"ג קודם האנינות ויכול להקריב החביתין ולכך לא משחו אותו משום דאחד מושחין ולא שנים כמש"כ ובהל' כלי המקדש אבאר זה. ועי' ב"מ דף צ' ע"א גבי הדש בתרומה ומעשר דאינו עובר משום בל תחסום ויהי' נ"מ אם שכרה סתם ודש בתרומה ומעשר אם צריך לשלם מה שלא אכלה והנה בב"מ דף צ"ב ע"ב גבי שוכר את הפועל מבואר שם דאם לא הודיעו שהוא נטע רבעי צריך לפדות ולהאכילן משום דהוה מקח טעות ועי' בירוש' פ"ז דתרומות ה"א דמוקי הך דנקט דמשלם גבי חוסם דמיירי בחסמה ודשה בתרומה דלא עבר וצריך לשלם לו ולא ס"ל הך דב"מ דף צ"א דזה הוה גדר חיוב מזונות משעת משיכה רק החיוב בא בשעת דישה וגם הך טעם דמקח טעות לא שייך לענין שישלם ד' קבין וכדומה וכעין דמבואר בב"ב דף צ"ב גבי יציאה וע"ש דף צ"ג ע"ב וכ"מ אך יש לומר דצריך לשלם משום הך דמבואר שם דף צ' דמביא בול כו' מפני מראית העין והנה בתוספתא דב"מ מבואר דאף היכא דעובר משום בל תחסום אם נותן לה מאותה המין מהני או כרשינן לר"ש וכן מוכח מן הירושלמי דתרומות פרק ט' מ"ד גבי גידולי תרומה דנקט הך תקנתא אף דעל זה עובר וכן אמר שם בירושלמי הדא אמרה עשה כן בחולין אינו עובר אך באמת הירושלמי ס"ל דהך משנה דתרומות ס"ל דעובר על בל תחסום אף בדיש האסור ולא בעי ראוי לך ע"ש משום דס"ל דאף דבר האסור מדרבנן לא מיקרי הראוי לך ועי' בתוס' חולין דף קל"ח ע"ב גבי שלוח הקן וכבר הארכתי בזה בח"א ספי"ג מהל' שחיטה והנה בירושלמי בתרומות שם מבואר דאף תקנתא דר"ש דנותן לה כרשינן מהני אף היכא דעובר על בל תחסום ולא דמי להך דב"מ דף צ' ע"ב גבי פקיעי עמיר ע"ש ובאמת הך דב"מ דף צ"ג ע"א ודף צ"ב ע"ב גבי הך דאינו יכול לקוץ ע"י בהמתו נראה דר"ל אהיכא דדשות בתרומה ומעשר דאל"כ פשיטא דעבר על לאו או די"ל כשיטת הירושלמי מעשרות פ"ב הלכה ו' דשור במחובר לא עבר על בל תחסום משום דס"ל דילפינן שור מאדם במחובר כמבואר ב"מ דף פ"ח ע"ב ולכך לא עבר על בל תחסום כמו אדם וקמ"ל דמ"מ אינה יכול לצערה ולקוץ עלי'. והנה לפי שיטת הגמרא בתמורה דף כ"ה ר"ל דלקט ופרט כ"ז שלא נגע בארץ אין עליהם שם לקט ועי' בירושלמי מעשרות פרק ג' הלכה ח' מה דבעי שם ר"י אם זרק את הראשונה למעלה מי' עד שליקט את השני' אם החצר טובלן ר"ל אם יש שם חצר למעלה מעשרה ועיין בירושלמי סנהדרין פרק י' גבי עיר הנדחת דעוף שטס למעלה מעשרה אם יש עליו שם שללה ועי' סוטה דף מ"ה ע"א גבי שכחה באויר ובחולין דף ס"ז ע"ב גבי שרץ אם קלטו מאויר אם מיקרי על הארץ ובב"מ דף ק"ב ע"א גבי קולט אם מיקרי אויר שאין סופו לנוח ובהך דזבחים דף כ"ה ע"ב:

2 שבת פתח ↗

מוּפְנֵי. דְּאִי לָא מוּפְנֵי, אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לָעוֹמֶר, שֶׁכֵּן אִם מָצָא קָצוּר — קוֹצֵר, תֹּאמַר בִּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, שֶׁאִם מָצָא קָצוּר — אֵינוֹ קוֹצֵר. לָאיֵי אִפְּנוֹיֵי מוּפְנֵי: מִכְּדֵי כְּתִיב ״וַהֲבֵאתֶם אֶת עוֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן״, ״מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ לְאַפְנוֹיֵי.

1 שכן מצא קצור - שלא לשם עומר מצוה לקצור לשמה דכתיב וקצרתם והבאתם הלכך קצירה גופיה מצוה היא תאמר בשתי הלחם שלא נאמר בהן קצירה:

2 לאי - באמת:

« רש"י על שבת קל״א ע״א:ד׳ רש"י על שבת קל״א ע״א:ו׳ »