רש"י על שבת קכ״ד ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור שבת קכ״ד ב:ו׳
6 רַב מָרִי בַּר רָחֵל הֲוָה לֵיהּ הָהוּא בֵּי סַדְיְוָתָא בְּשִׁמְשָׁא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לֵיהּ: מַהוּ לְטַלְטוֹלִינְהוּ? אֲמַר לֵיהּ: שְׁרֵי. אִית לִי אַחֲרִינָא. חֲזוּ לְאוֹרְחִין. אִית לִי נָמֵי לְאוֹרְחִים. אֲמַר לֵיהּ: גַּלִּית אַדַּעְתָּיךְ דִּכְרַבָּה סְבִירָא לָךְ. לְכוּלֵּי עָלְמָא שְׁרֵי, לְדִידָךְ אֲסִיר.
פירוש רש"י על שבת קכ״ד ב:ו׳
6 בי סדיותא - כרים של לבד שקורין פילטר"א:
7 בי שמשי - בחמה:
8 אמר ליה שרי - רבא לטעמיה דאמר דבר שמלאכתו להיתר אף מחמה לצל מותר:
9 אית לי אחריני - איני צריך לגופו:
10 דכרבה סבירא לך - דאמר מחמה לצל אסור והלכה כרבא דאמר דבר שמלאכתו להיתר שרי לגמרי ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו מותר מחמה לצל ושלא יגנב אסור: