רש"י על שבת קכ״ד ב

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור שבת קכ״ד ב
1 אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַקָּטָן וְאֶת הַלּוּלָב וְאֶת סֵפֶר תּוֹרָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.
2 אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לְהוּ לְבֵית שַׁמַּאי הוֹצָאָה, טִלְטוּל מִי שָׁמְעַתְּ לְהוּ? וְטִלְטוּל גּוּפֵיהּ לָאו מִשּׁוּם הוֹצָאָה הִיא?!
3 וְאַף רַב סָבַר לַהּ לְהָא דְּרָבָא. דְּאָמַר רַב: מָר שֶׁלֹּא יִגָּנֵב — זֶהוּ טִלְטוּל שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ, וְאָסוּר. טַעְמָא שֶׁלֹּא יִגָּנֵב, אֲבָל לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ וּלְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ — מוּתָּר.
4 אִינִי?! וְהָא רַב כָּהֲנָא אִיקְּלַע לְבֵי רַב, וַאֲמַר: אַיְיתוֹ לֵיהּ שׁוּתָא לְכָהֲנָא לִיתִּיב עֲלַהּ. לָאו לְמֵימְרָא דְּדָבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִיסּוּר, לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ — אִין, לְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ — לָא!
5 הָכִי אֲמַר לְהוּ: שְׁקוּלוּ שׁוּתָא מִקַּמֵּי כָּהֲנָא. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: הָתָם מֵחַמָּה לַצֵּל הֲוָה.
6 רַב מָרִי בַּר רָחֵל הֲוָה לֵיהּ הָהוּא בֵּי סַדְיְוָתָא בְּשִׁמְשָׁא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לֵיהּ: מַהוּ לְטַלְטוֹלִינְהוּ? אֲמַר לֵיהּ: שְׁרֵי. אִית לִי אַחֲרִינָא. חֲזוּ לְאוֹרְחִין. אִית לִי נָמֵי לְאוֹרְחִים. אֲמַר לֵיהּ: גַּלִּית אַדַּעְתָּיךְ דִּכְרַבָּה סְבִירָא לָךְ. לְכוּלֵּי עָלְמָא שְׁרֵי, לְדִידָךְ אֲסִיר.
7 אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: מַכְבֵּדוֹת שֶׁל מֵילָת — מוּתָּר לְטַלְטְלָן בְּשַׁבָּת, אֲבָל שֶׁל תְּמָרָה — לָא.
8 רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף שֶׁל תְּמָרָה. בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ וּלְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ — בְּהָא לֵימָא רַב שֶׁל תְּמָרָה לָא? וְהָא רַב כְּרָבָא סְבִירָא לֵיהּ. אֶלָּא מֵחַמָּה לַצֵּל: בְּהָא לֵימָא רַבִּי אֶלְעָזָר אַף שֶׁל תְּמָרָה? לְעוֹלָם מֵחַמָּה לַצֵּל, אֵימָא: וְכֵן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר.
9 מַתְנִי׳ כׇּל הַכֵּלִים הַנִּיטָּלִין בַּשַּׁבָּת — שִׁבְרֵיהֶן נִיטָּלִין עִמָּהֶן, וּבִלְבַד שֶׁיְּהוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה.
10 שִׁבְרֵי עֲרֵיבָה לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הֶחָבִית, שִׁבְרֵי זְכוּכִית לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הַפַּךְ.
11 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּלְבַד שֶׁיְּהוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן: שִׁבְרֵי עֲרֵיבָה לָצוּק לְתוֹכָן מִקְפָּה, וְשֶׁל זְכוּכִית לָצוּק לְתוֹכָן שֶׁמֶן.
12 גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מַחֲלוֹקֶת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, דְּמָר סָבַר מֵעֵין מְלַאכְתָּן — אִין, מֵעֵין מְלָאכָה אַחֶרֶת — לָא. וּמָר סָבַר: אֲפִילּוּ מֵעֵין מְלָאכָה אַחֶרֶת.
13 אֲבָל נִשְׁבְּרוּ בְּשַׁבָּת — דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּרִין. הוֹאִיל וּמוּכָנִין עַל גַּבֵּי אֲבִיהֶן — מוּתָּר.
14 מוֹתֵיב רַב זוּטְרָא: מַסִּיקִין בְּכֵלִים, וְאֵין מַסִּיקִין בְּשִׁבְרֵי כֵלִים.
15 דְּנִשְׁבְּרוּ אֵימַת? אִילֵּימָא דְּנִשְׁבְּרוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב? — עֵצִים בְּעָלְמָא נִינְהוּ! אֶלָּא לָאו בְּיוֹם טוֹב, וְקָתָנֵי: מַסִּיקִין בְּכֵלִים וְאֵין מַסִּיקִים בְּשִׁבְרֵי כֵלִים!
16 אֶלָּא אִי אִיתְּמַר, הָכִי אִיתְּמַר: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מַחֲלוֹקֶת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בְּשַׁבָּת, דְּמָר סָבַר מוּכָן הוּא, וּמָר סָבַר נוֹלָד הוּא, אֲבָל מֵעֶרֶב שַׁבָּת — דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּרִין, הוֹאִיל וְהוּכְנוּ לִמְלָאכָה מִבְּעוֹד יוֹם.
17 תָּנֵי חֲדָא: מַסִּיקִין בְּכֵלִים, וְאֵין מַסִּיקִין בְּשִׁבְרֵי כֵלִים. וְתַנְיָא אִידַּךְ: כְּשֵׁם שֶׁמַּסִּיקִין בְּכֵלִים, כָּךְ מַסִּיקִין בְּשִׁבְרֵי כֵלִים. וְתַנְיָא אִידַּךְ: אֵין מַסִּיקִין לֹא בְּכֵלִים וְלָא בְּשִׁבְרֵי כֵלִים.
18 הָא — רַבִּי יְהוּדָה. הָא — רַבִּי שִׁמְעוֹן. הָא — רַבִּי נְחֶמְיָה.
19 אָמַר רַב נַחְמָן: הָנֵי לִיבְנֵי דְּאִישְׁתַּיּוּר מִבִּנְיָינָא — שְׁרֵי לְטַלְטוֹלִינְהוּ, דַּחֲזוּ לְמִיזְגָּא עֲלַיְיהוּ. שַׁרְגִינְהוּ וַדַּאי אַקְצִינְהוּ.
20 אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: חֶרֶס קְטַנָּה — מוּתָּר לְטַלְטְלָהּ בֶּחָצֵר, אֲבָל בְּכַרְמְלִית — לֹא. וְרַב נַחְמָן דִּידֵיהּ אָמַר: אֲפִילּוּ בְּכַרְמְלִית, אֲבָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — לֹא. וְרָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.
21 וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ. דְּרָבָא הֲוָה קָאָזֵיל בְּרִיתְקָא דְמָחוֹזָא, אִתַּוַּוס מְסָאנֵיהּ טִינָא. אֲתָא שַׁמָּעֵיהּ, שְׁקַל חַסְפָּא וְקָא מְכַפַּר לֵיהּ. רְמוֹ בֵּיהּ רַבָּנַן קָלָא. אָמַר: לָא מִיסָּתְיָיא דְּלָא גְּמִירִי, מִיגְמָר נָמֵי מַגְמְרִי?! אִילּוּ בְּחָצֵר הֲוַאי מִי לָא הֲוָה חַזְיָא לְכַסּוֹיֵי בַּיהּ מָנָא? הָכָא נָמֵי — חַזְיָא לְדִידִי.
22 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מְגוּפַת חָבִית שֶׁנִּכְתְּתָה — מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּשַׁבָּת. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: מְגוּפָה שֶׁנִּכְתְּתָה — הִיא וּשְׁבָרֶיהָ מוּתָּר לְטַלְטְלָהּ בְּשַׁבָּת. וְלֹא יִסְפּוֹת מִמֶּנָּה שֶׁבֶר לְכַסּוֹת בָּהּ אֶת הַכְּלִי וְלִסְמוֹךְ בָּהּ כַּרְעֵי הַמִּטָּה. וְאִם זְרָקָהּ בָּאַשְׁפָּה — אָסוּר.
23 מַתְקִיף לַהּ רַב פָּפָּא: אֶלָּא מֵעַתָּה, זָרֵיק לֵיהּ לִגְלִימֵיהּ הָכִי נָמֵי דְּאָסוּר?! אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא:
פירוש רש"י על שבת קכ״ד ב
1 אין מוציאין - הוצאה שלא לצורך דלא אישתרי לכתחילה ביו"ט טפי מבשבת אלא אוכל נפש והך דמשילין ב"ה:
2 טלטול מי שמעת להו - דמשוי יו"ט לשבת:
3 טלטול לאו לצורך הוצאה - בתמיה הלכך אי מזלזלת בטלטול מזלזלת בהוצאה:
4 להא דרבא - דאמר צורך מקומו כצורך גופו:
5 מר - פושי"ר:
6 שלא יגנב - דומיא דמחמה לצל ואסור בדבר שמלאכתו לאיסור:
7 שותא - מצודה:
8 לאו למימרא כו' - למה לי לפרושי בהדיא דליתיב עלה לאו משום למימרא דהאי דשרי לטלטולי משום דצורך גופו הוא:
9 שקילו שותא מקמיה כהנא - דניתוב על מקומה קאמר וצורך מקומה הוא דהוה:
10 מחמה לצל הוה - במקום הרע לה היתה ואי לאו דפריש בהדיא ליתיב עלה מאן דחזי סבר דמחמה לצל שרי ולמקומה לא היה צריך דלימא שישב במקומה:
11 בי סדיותא - כרים של לבד שקורין פילטר"א:
12 בי שמשי - בחמה:
13 אמר ליה שרי - רבא לטעמיה דאמר דבר שמלאכתו להיתר אף מחמה לצל מותר:
14 אית לי אחריני - איני צריך לגופו:
15 דכרבה סבירא לך - דאמר מחמה לצל אסור והלכה כרבא דאמר דבר שמלאכתו להיתר שרי לגמרי ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו מותר מחמה לצל ושלא יגנב אסור:
16 מכבדות - אישקוב"א שמכבדים בהן את השולחן:
17 של מילתא - בגדים לכבד שולחן שמלאכתו להיתר:
18 של תמרה - כעין שלנו לכבד את הבית דאסור משום אשווי גומות דמודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות:
19 לצורך גופו - למלאכת היתר:
20 אלא מחמה לצל בהא לימא רבי אלעזר אף של תמרה - דבר שמלאכתו לאיסור ליכא מאן דשרי מחמה לצל:
21 וכן אמר רבי אלעזר - של מילתא מותר של תמרה אסור מחמה לצל:
22 מתני' מעין מלאכה - שום מלאכה ואפי' אינה מעין הראשונה:
23 לצוק לתוכה מקפה - עבה דומיא דעיסה מעורבת במים:
24 גמ' הואיל ומוכנין על גבי אביהן - כשקדש היום:
25 מסיקין בכלים - ביו"ט שהרי ראוין לטלטל ויטלטל ויתנם לתוך האור:
26 ואין מסיקין בשברי כלים - דהוו להו מוקצין ולא חזו לטלטול:
27 עצים בעלמא נינהו - דהא מאתמול להסקה קיימי:
28 וקתני אין מסיקין - ולא אמרינן מוכנין היו אגב אביהן אלא אמרינן נולד נינהו ואסירי:
29 מר סבר מוכן הוא - כיון דראוי לשום מלאכה ומר סבר נולד הוה דמאתמול לאו להאי מלאכה הוה קאי הלכך: מעין מלאכתו בעינן:
30 הא רבי יהודה - מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דאית ליה מוקצה ונולד כלים לאו מוקצה נינהו שברים נולד נינהו:
31 והא - דתני מסיקין בשניהם:
32 רבי שמעון - דלית ליה מוקצה ולית ליה נולד:
33 והא - דתניא אף בכלים אין מסיקין:
34 רבי נחמיה היא - דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו המיוחד לו והאי לאו מיוחד הוא לו דלאו להסקה קאי:
35 דאייתור - שהשלים בניינו וניתותר ומהשתא לא קיימי לבנין אלא לישב עליהם ותורת כלי עליהם:
36 שרגינהו - אי סדרן זו על זו ודאי אקצינהו לצורך בנין אחר:
37 בחצר - דשכיחי בה כלים שהחרס הזה ראוי להם לכיסוי ותורת כלי עליו:
38 אבל לא בכרמלית - אפי' בתוך ד' אמות דלא שכיחי ביה מאני ולא חזי לכסויי:
39 אפילו בכרמלית - הואיל ולאו רה"ר הוא שכיחי דאזלי ויתבי התם וחזי לכסות בו רוק:
40 ורבא אמר אף ברה"ר - כיון דבחצר כלי הוא בעלמא נמי לא פקע שם כלי מיניה:
41 בריתקא - שם רה"ר:
42 איתווסאי מסאניה טינא - נתלכלך מנעלו בטיט:
43 כפר ליה - מקנחו:
44 אמר רבא לא מסתייה דלא גמירי - מה אסור מה מותר:
45 אלא מיגמר נמי מגמרי - מלמדין שיבוש שבידם לאחרים:
46 לדידי - לקינוח ואע"ג דלא שכיח הרי שם כלי עליו בחצר:
47 שנתכתתה - החבית:
48 מגופה - של חבית שנתכתתה החבית:
49 היא - המגופה:
50 ושבריה - של חבית ניטלין בשבת דחזו לכיסוי מנא:
51 לא יספות - יתקן להתיר בליטותיו ועוקציו בשבת דעביד כלי והוי מכה בפטיש:
52 ואם זרק - מגופה זו לאשפה בטלה מתורת כלי:
53 זרקיה לגלימיה - בשבת לאשפה ה"נ דאסור לטלטולי: