רש"י על שבת קכ״ב א:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת קכ״ב ע״א:ה׳ רש"י על שבת קכ״ב ע״א:ז׳ »

6 תָּנוּ רַבָּנַן: גּוֹי שֶׁלִּיקֵּט עֲשָׂבִים — מַאֲכִיל אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל — אָסוּר. מִילֵּא מַיִם לְהַשְׁקוֹת בְּהֶמְתּוֹ — מַשְׁקֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל — אָסוּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁאֵין מַכִּירוֹ, אֲבָל מַכִּירוֹ — אָסוּר.

פירוש רש"י על שבת קכ״ב א:ו׳

6 מאכיל אחריו ישראל - את בהמתו ואחריו דוקא נקט בכולהו דנכרי לצורך עצמו עביד:

7 אבל מכירו אסור - קס"ד דעביד נמי אדעתא דידיה:

« רש"י על שבת קכ״ב ע״א:ה׳ רש"י על שבת קכ״ב ע״א:ז׳ »