רש"י על שבת י׳ א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת י׳ ×¢×´×:א׳ רש"י על שבת י׳ ×¢×´×:ג׳ »

1 שבת פתח ↗

רָבָא בַּר רַב הוּנָא רָמֵי פּוּזְמָקֵי וּמְצַלֵּי, אָמַר: ״הִכּוֹן לִקְרַאת״ וְגוֹ׳. רָבָא שָׁדֵי גְּלִימֵיהּ וּפָכַר יְדֵיהּ וּמְצַלֵּי. אָמַר: ״כְּעַבְדָּא קַמֵּיהּ מָרֵיהּ״. אָמַר רַב אָשֵׁי: חֲזֵינָא לֵיהּ לְרַב כָּהֲנָא כִּי אִיכָּא צַעֲרָא בְּעָלְמָא, שָׁדֵי גְּלִימֵיהּ וּפָכַר יְדֵיהּ וּמְצַלֵּי. אָמַר: ״כְּעַבְדָּא קַמֵּי מָרֵיהּ״. כִּי אִיכָּא שְׁלָמָא לָבֵישׁ וּמִתְכַּסֵּי וּמִתְעַטֵּף וּמְצַלֵּי. אָמַר: ״הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל״.

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

1413 שבת י. "רבא שדי גלימא "משליך אדרתו מעליו שלא יראה כחשוב" רש"י שם ופכר ידיה "חובק ידיו באצבעותיו כאדם המצטער מאימת רבו" רש"י שם ומצלי, אמר כעבדא קמיה מריה", והובא להלכה ברמב"ם הלכות תפלה פ"ה ה"ד. ובנתיב העבודה פ"ו א, צב: כתב: "ודבר זה התבאר בפרק רבי אומר אצל שאל יעשה תפלתו קבע אלא תחנונים, כמו העבד שהוא מתחנן אל האדון שלו". והבולט ביחס של עבד לאדונו הוא שהעבד יודע שלית ליה מגרמיה כלום. וכן כתב למעלה פ"א מ"ב לפני ציון 454: "כי אין אל העבד שום מציאות מצד עצמו, רק שהוא משמש לרבו, וכל אשר משמש לזולתו אין לו שם בפני עצמו. ולפיכך העבודה היא העמוד השני". ובברכות לד: אמרו "ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבי יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי. אמר לו, חנינא בני, בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה. אמר רבי יוחנן בן זכאי, אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו, לא היו משגיחים עליו. אמרה לו אשתו, וכי חנינא גדול ממך, אמר לה לאו, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך, ואני דומה כשר לפני המלך".

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

2 רמי פוזמקי - נותן אנפילאות חשובים ברגליו ובלע"ז קאלצו"ס:

3 שדי גלימא - משליך אדרתו מעליו שלא יראה כחשוב:

4 ופכר ידיה - חובק ידיו באצבעותיו מרצי"ר בלע"ז כאדם המצטער מאימת רבו:

« רש"י על שבת י׳ ×¢×´×:א׳ רש"י על שבת י׳ ×¢×´×:ג׳ »