רש"י על שבת ק״ה ב:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת ק״ה ע״ב:י׳ רש"י על שבת ק״ו ע״א:א׳ »

1 שבת פתח ↗

אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן: ״וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת ה׳ כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ״! אֲמַר לֵיהּ, בַּבְלַאי: יָמִים הֶאֱרִיכוּ, שָׁנִים לֹא הֶאֱרִיכוּ. אֶלָּא מֵעַתָּה: ״לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם״ — יָמִים וְלֹא שָׁנִים? בְּרָכָה שָׁאנֵי.

2 שבת פתח ↗

1 בבלאי - דמבבל סליק:

2 ימים האריכו - שכלו ימיהם בטוב דחשיב אריכות ימים כדאמרי' בסדר יומא דף עא. כי אורך ימים ושנות חיים יוסיפו וכי יש לך שנים של חיים ושנים שאינם של חיים אמר רבי אלעזר אלו שנותיו של אדם שמתהפכות עליו מרעה לטובה:

2 דברי סופרים פתח ↗

אין נקרא חיים אלא כשיש לו מנוחה שמרגיש בחיים ולא בעל יסורין השרוי בצער, וכמו שאמרו בפסחים קי"ג ב' ג' חייהם אינן חיים וכו', ופירשב"מ שמקפיד תדיר אין חייו חיים שאין לו מנוחה, ובביצה ל"ב ב' ג' חייהם אינם חיים וכו' עיין שם גם כן ביסורין וצער תדירי, וביומא ע"א סוף עמוד א' שנים של חיים ושנים שאינם של חיים אלו וכו' עיין שם וברש"י, ובעירובין נ"ה ב' יושבי וכו' חייהם אורח חיים וכו' כיושבי קברות פירש רש"י כמתים לפי שמחוסרין הנאה ולוקין וכו', וברש"י שבת ק"ה סוף עמוד ב' כשמבלה ימיו בטוב חשוב אריכות ימים, ובע"ז ה' סוף עמוד א' ארבעה חשובים כמתים וכו', ובירושלמי פי"ב דכתובות ה"ג אין ארצות החיים אלא צור וחברותיה תמן זולא תמן שובעא, ובאבות דרבי נתן סוף פרק כ"ה חשיב בכלל חייהם אינם חיים הדר בעליה, ונראה לפי שאמרו בערובין נ"ו א' דמעלות ומורדות מזקינין ומקצרין החיים, והחיים שהם חיים הם אדרבה מאריכין החיים כמו שאמרו אורך ימים ושנות חיים, על ידי שנות חיים יש אורך ימים גם כן, וכשנגזר על אדם מיתה רצה לומר והקב״‎ה לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו וגו' ניצול ממיתה גמורה על ידי הצער ושאין לו מנוחה דלא נקרא חיים ועל דרך שנאמר פסחים קי"ח א' דגובה חובתו בטובתו עד שישוב אל ד' ומחיי חיים יתן לו חיים ארוכים, ונראה דגם בכלל שני החיים הקצובים לאדם אין עולים לחשבון הימים של צער שאינן בכלל חיים, והשם יתברך שקוצב חיים לכל חי, היינו מה שנקרא חיים והוא היודע צירוף עתיו ורגעיו אותם שהוא נקרא חי בהם שחייו חיים, ואותן לבד הם העולין ומצטרפין לחשבון שני חייו, ואין הכוונה בשלוה גופנית לבד ולהתענג בחמודות עולם הזה דזה ודאי אינו חיים, ולא דיברה תורה במתים אותם שבחייהם קרוים מתים ברכות י"ט. ובתמיד ל"ב א' מה יעשה אדם ויחיה ימית את עצמו מה יעשה אדם וימות יחיה את עצמו, ואין נקרא חי אלא הדבוק בהשם יתברך כמו שאמרו ואתם הדבקים וגו' חיים כולכם, ואין נקרא חי אלא כשהחיות דבוק בו ואין נפרד, ועכל אחד ברכות י"ח ב' בן איש חי צדיקים שבמיתתן קרוים חיים, וזהו נקרא חי סתם דאין חיות אלא הנמשך מחי העולמים כמה שכתוב ואתה מחיה את כולם, וזולת זה אינו חיות, וכמו שהוא יתברך קיים לעד כך החיות הנמשך ממנו, רק כוונת המנוחה וסילוק הטרדות והצער בעולם הזה כדי שיהיה נפשו בנייחא לידבק בקונה, שאי אפשר כשיש דברים המטרידים הלב ומבלבלים האדם, וכמו שאמרו בעירובין ס"ה. אי קרצתן כינה לא תנאי, ועל זה הוא צורך נייחא דעולם הזה.

« רש"י על שבת ק״ה ע״ב:י׳ רש"י על שבת ק״ו ע״א:א׳ »