רש"י על שבת ק״ד א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור שבת ק״ד א:ט׳
9 שִׁי״ן — שֶׁקֶר. תָּי״ו — אֱמֶת. מַאי טַעְמָא שֶׁקֶר מְקָרְבָן מִילֵּיהּ, אֱמֶת מְרַחֲקָא מִילֵּיהּ? — שִׁיקְרָא שְׁכִיחַ, קוּשְׁטָא לָא שְׁכִיחַ. וּמַאי טַעְמָא שִׁיקְרָא אַחֲדָא כַּרְעֵיהּ קָאֵי, וֶאֱמֶת מְלַבַּן לַבּוֹנֵי — קוּשְׁטָא קָאֵי, שִׁיקְרָא לָא קָאֵי.
פירוש רש"י על שבת ק״ד א:ט׳
9 מקרבן מיליה - אותיות קרובות שלשתן קרובות כסדרן של אלפא ביתא:
10 אמת מרחקן מיליה - זו בתחילת אל"ף בית וזו באמצע וזו בסוף:
11 אחד כרעא - כל אות ואות שבו עומדת על רגל אחד:
12 אמת מלבן לבוני - מושכבין תחתיה אותיותי' כמין לבינה דאל"ף הרי יש לה ב' רגלים ומושבה טוב ורגל השני רחב: