רש"י על שבת ק׳ ב:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור שבת ק׳ ב:י״א
11 אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין: לְרַב חִסְדָּא וּלְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא דְּאָמְרִי עוֹשֶׂה מְקוֹם אַרְבָּעָה וּמְמַלֵּא, שׁוֹפְכִין דִּידֵיהּ הֵיכִי שָׁדֵי לְהוּ? וְכִי תֵּימָא דְּשָׁדֵי לְהוּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם — מְאִיסִי לֵיהּ. דְּשָׁדֵי לְהוּ אַדֻּפְנָא דִסְפִינָה. וְהָא אִיכָּא כֹּחוֹ! כֹּחוֹ בְּכַרְמְלִית לָא גְזַרוּ. וּמְנָא תֵּימְרָא? דְּתַנְיָא: סְפִינָה אֵין מְטַלְטְלִין לֹא מִתּוֹכָהּ לַיָּם וְלֹא מִן הַיָּם לְתוֹכָהּ,
פירוש רש"י על שבת ק׳ ב:י״א
11 עושה לה מקום ד' - אלמא כל המים כרמלית הן:
12 שופכין דידיה - מים רעים כגון רחיצת כוסות וקערות:
13 מאיסי ליה - המים שימלא שוב דרך אותו מקום:
14 דשדי להו - בכ"מ שירצה על דופני הספינה והן יורדין לים:
15 והא איכא כחו - נהי דלא זריק להדיא לים מיהו מכחו הן באין לים: