רש"י על ראש השנה ט׳ ב:ד׳

מהדורה: רש״י (ויקיטקסט)

« רש"י על ראש השנה ט׳ ע״ב:ב׳ רש"י על ראש השנה ט׳ ע״ב:ה׳ »

4 וְכִי מֵאַחַר שֶׁמִּקְרָא אֶחָד מְרַבֶּה, וּמִקְרָא אֶחָד מְמַעֵיט, מִפְּנֵי מָה אֲנִי אוֹמֵר: ״יוֹבֵל הִיא״ — אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁלְּחוּ, וְאֵין יוֹבֵל אֶלָּא אִם כֵּן תָּקְעוּ? לְפִי שֶׁאֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא שִׁילּוּחַ עֲבָדִים, וְאִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא תְּקִיעַת שׁוֹפָר.

פירוש רש"י על ראש השנה ט׳ ב:ד׳

4 שאפשר לעולם בלא שילוח עבדים - פעמים שאין עבד עברי בישראל שיטעון שילוח:

5 ואי אפשר - שלא יהא שופר מצוי בעולם לפיכך יש לנו לומר כשתלה הכתוב לא תלה אלא בדבר המצוי לעולם:

« רש"י על ראש השנה ט׳ ע״ב:ב׳ רש"י על ראש השנה ט׳ ע״ב:ה׳ »