רש"י על ראש השנה ט׳ א:ג׳

מהדורה: רש״י (ויקיטקסט)

« רש"י על ראש השנה ט׳ ע״א:א׳ רש"י על ראש השנה ט׳ ע״א:ד׳ »

1 ריב"א על התורה פתח ↗

בחריש ובקציר תשבות. פירש"י יש מרבותינו דורשים על חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית וכו' חריש של ערב שביעית כלו' שלא יחרוש שדה הלבן ערב שביעית שיועיל לשביעית וקציר של שביעית כלו' תבואה שהביאה שליש בשביעית אינה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית. כפרש"י בפ"ק דר"ה. עוד פירש"י כאן ואין צריך לומר חריש וקציר של שביעית כלו' דעל כרחך אע"ג דדרשא דקרא בשבת קאי סופיה אשביעית קאי דאי אשבת חריש וקציר הא דאסור שאר מלאכות מי שרי כ"פ רש"י בפ"ק דר"ה. וא"ת דלמא בשבת קאי ונקט חריש וקציר לעשה כגון הבערה שיצאתה ללאו אליבא דר' נתן וי"ל בשלמא הבערה יליף מן כל העושה מלאכה יומת אבל חריש וקציר מי כתיבי גבי שאר מלאכות למיתה דנימא שהיו בכלל שאר מלאכות למיתה ויצאו מכללם מחומר מיתה לידון בעשה גרידא כ"פ ר"מ מקוצי. עוד פירש"י כאן ויש מהם אומרים אינו מדבר אלא משבת וחריש וקציר שהוזכרו בו לומר מה מחריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהיא מצוה כלומר שאפי' מצא קצור מצוה לקצור כפירש"י בפ"ק דר"ה. וקשי' לר"ת מאוריי' למאן דאמר שהכתוב מדבר בשביעית כמו שפירש"י שם כאן למה לי האי קרא הא נפקא לן הכא מן ויצו אותם משה לאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות האמור בפ' וילך שפירש"י שם וז"ל מקץ שבע שנים בשנה הראשונה של שמיטה בשמינית. ולמה קורא אותה שנת השמיטה שעדיין שביעית נוהגת בה בקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית עכ"ל. וגם כן נדרש בפ"ק דר"ה וא"כ תרי קראי למה לי ואפי' למאן דאמר שאין בחריש ובקציר תשבות מדבר בשביעית כמו שפרש"י כאן. קשה שהרי הוא דורש בפ"ק דר"ה שמוסיפין מחול על הקדש מן ועניתם את נפשותיכם וגו' ולמה לי ועניתם לדרוש כן תיפוק לי' מהאי קרא דפרשת וילך כמו שפירש"י שם. וי"ל שמה שפרש"י בפרשת וילך גבי מקץ שבע שנים היינו אליבא דמאן דאמר דהאי קרא דהכא מדבר בשביעית. ומ"מ תרוייהו צריכי דאי מהתם הוה אמינא דהאי דנוהג מנהג שביעית בשמינית היינו לאסור בסחורה ולהתחייב לביעור וכשאר דיני פירות שביעית אבל לחרוש ולקצור ולעבוד לצורך אותם פירות לא הייתי אוסר דדבר התלוי בעבודת הארץ כיון דנפקא שביעית שריא אפי' לפירות שביעית קמ"ל אידך קרא. וניחא דדריש מהאי קרא דהכא תוספת שביעית דאי לאו הכי מאי תוספות שייך בפירות שגדלו בשביעית במאי דאסירי בשמינית כך פי' בעלי התוספות בפ"ק דר"ה:

1 רש"ש על ראש השנה פתח ↗

רש"י ד"ה אצ"ל. אע"ג דרישא דקרא כו'. אף דיל"פ ימים שנים כמו ימים תהיה גאולתו. מ"מ וביום השביעי א"א לפרש על שנה עמש"כ במ"ר ס"פ מצורע וזהו שכ' לקמן בד"ה רי"ש כדכתיב ביה וביום השביעי כו':

2 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה חריש של ע"ש. שלא יחרוש שדה אילן כו'. ל"י מדוע לא פי' שדה הלבן דאסור ג"כ ונראה נמי הטעם דישביח בזה ספיחי שביעית ועי' לקמן ע"ב בתד"ה ומותר ולשון במו"ק ג ב ד"ה שתכלה הלחה. דמחזי כחורש לצורך שביעית. משמע דאינו אלא מדרבנן מפני מראית העין וצ"ע :

3 גליון הש"ס פתח ↗

רש"י ד"ה וקציר וכו' אתה נוהג בה. עיין לקמן ד' יב ע"ב תד"ה מנהג:

3 אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית - דעל כרחך אע"ג דרישא דקרא בשבת קאי דכתיב ששת ימים תעבוד סיפיה אשביעית קאי דאי אשבת חריש וקציר הוא דאסור שאר מלאכות מי שרו:

4 חריש של ערב שביעית - שלא יחרוש שדה אילן ערב שביעית חריש שיועיל לשביעית:

5 וקציר של שביעית - כגון תבואה שהביאה שליש בשביעית אתה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית:

1 תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שביעית פתח ↗

אות ג בר"ב ד"ה שנאמר. שכבר נאמר ששת ימים. משמע דמכח יתורא הוא דלא מוקמינן על שבת אבל קשה לי דמנ"ל למדרש דקאי על תוספת שביעית. דלמא קאי על תוספת שבת בראשית. וברש"י ר"ה דף ט' ע"א כתב דע"כ אע"ג דרישא דקרא בשבת קאי דכתיב ששת ימים תעבוד סיפיה אשביעית קאי דאי אשבת חריש וקציר הוא דאסור שאר מלאכות מי שרי עכ"ל ומ"מ עדיין קשה לי קצת דדלמא קאי על תוס' שבת ולא רצה התורה לאסור בתוס' שבת רק מלאכת חרישה וקצירה ולא בשארי מלאכות:

« רש"י על ראש השנה ט׳ ע״א:א׳ רש"י על ראש השנה ט׳ ע״א:ד׳ »