רש"י על ראש השנה ל״א ב:ז׳

מהדורה: רש״י (ויקיטקסט)

מקור ראש השנה ל״א ב:ז׳
7 וְאִידַּךְ, דְּתַנְיָא: גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר בַּזְּמַן הַזֶּה, צָרִיךְ שֶׁיַּפְרִישׁ רוֹבַע לְקִינּוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: כְּבָר נִמְנָה עָלֶיהָ רַבָּן יוֹחָנָן וּבִיטְּלָהּ, מִפְּנֵי הַתַּקָּלָה.
פירוש רש"י על ראש השנה ל״א ב:ז׳
7 צריך שיפריש רובע לקינו - רובע שקל דהיינו חצי דינר והן הן דמי קן כדתנן כריתות דף ח. עמדו קינין בו ביום ברבעתים שהגר חייב בקרבן כדתניא שם דף ט. ככם כגר יהיה כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים והזאת דמים דכתיב ויקח משה את הדם ויזרוק וגו' ואין הזאה בלא טבילה והרצאת דמים דכתיב וחצי הדם זרק על המזבח אף הם לא יכנסו אלא במילה וטבילה והרצאת דמים כו' במסכת כריתות בראש פרק ארבעה מחוסרי כפרה שם מסיק מילתא דסגי ליה בעולת העוף הלכך יפריש רובע לקינו שמא יבנה בית המקדש בימינו ויקריבנו:
8 מפני התקלה - דלמא אתי לאתהנויי מיניה: