רש"י על ראש השנה י״ז א

מהדורה: רש״י (ויקיטקסט)

« רש"י על ראש השנה ט״ז ע״ב:ט״ו רש"י על ראש השנה י״ז ע״ב:א׳ »

1 וּמְצַפְצְפִין וְעוֹלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִישִׁית בָּאֵשׁ וּצְרַפְתִּים כִּצְרוֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחוֹן אֶת הַזָּהָב הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי וַאֲנִי אֶעֱנֶה אוֹתוֹ״, וַעֲלֵיהֶם אָמְרָה חַנָּה: ״ה׳ מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל״.

2 בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: ״וְרַב חֶסֶד״ — מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד. וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד: ״אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה׳ אֶת קוֹלִי״, וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד כׇּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ — ״דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ״.

3 פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן, וּפוֹשְׁעֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם בְּגוּפָן — יוֹרְדִין לְגֵיהִנָּם וְנִידּוֹנִין בָּהּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ — גּוּפָן כָּלֶה, וְנִשְׁמָתָן נִשְׂרֶפֶת, וְרוּחַ מְפַזַּרְתָּן תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם״.

4 אֲבָל הַמִּינִין וְהַמָּסוֹרוֹת וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁכָּפְרוּ בַּתּוֹרָה, וְשֶׁכָּפְרוּ בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים, וְשֶׁפֵּירְשׁוּ מִדַּרְכֵי צִבּוּר, וְשֶׁנָּתְנוּ חִיתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים, וְשֶׁחָטְאוּ וְהֶחְטִיאוּ אֶת הָרַבִּים, כְּגוֹן יָרׇבְעָם בֶּן נְבָט וַחֲבֵירָיו — יוֹרְדִין לְגֵיהִנָּם וְנִידּוֹנִין בָּהּ לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי וְגוֹ׳״.

5 גֵּיהִנָּם כָּלֶה וְהֵן אֵינָן כָּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבוּל לוֹ״. וְכׇל כָּךְ לָמָּה — מִפְּנֵי שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בִּזְבוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִזְּבוּל לוֹ״, וְאֵין ״זְבוּל״ אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבוּל לָךְ״, וַעֲלֵיהֶם אָמְרָה חַנָּה: ״ה׳ יֵחַתּוּ מְרִיבָיו״.

6 אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אָבִין: וּפְנֵיהֶם דּוֹמִין לְשׁוּלֵי קְדֵירָה. וְאָמַר רָבָא: וְאִינְהוּ מִשַּׁפִּירֵי שַׁפִּירֵי בְּנֵי מָחוֹזָא, וּמִקַּרְיִין ״בְּנֵי גֵיהִנָּם״.

7 אָמַר מָר, בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: ״וְרַב חֶסֶד״ — מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד, וְהָכְתִיב: ״וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִישִׁית בָּאֵשׁ״! הָתָם, בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן.

8 פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן — וְהָא אָמְרַתְּ לֵית לְהוּ תַּקַּנְתָּא?! כִּי לֵית לְהוּ תַּקָּנָה — בְּרוֹב עֲוֹנוֹת. הָכָא — מֶחֱצָה עֲוֹנוֹת וּמֶחֱצָה זְכִיּוֹת, וְאִית בְּהוּ נָמֵי עָוֹן דְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן, לָא סַגְיָא לֵיהּ דְּלָאו ״וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִישִׁית בָּאֵשׁ״. וְאִם לָאו, ״וְרַב חֶסֶד״ — מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד. וַעֲלֵיהֶן אָמַר דָּוִד: ״אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה׳״.

9 דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה׳״ — אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵימָתַי אֲנִי אֲהוּבָה לְפָנֶיךָ — בִּזְמַן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל תַּחֲנוּנַי. ״דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ״, אַף עַל פִּי שֶׁדַּלָּה אֲנִי מִן הַמִּצְוֹת — לִי נָאֶה לְהוֹשִׁיעַ.

10 פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן, מַאי נִיהוּ? אָמַר רַב: קַרְקַפְתָּא דְּלָא מַנַּח תְּפִלִּין. פּוֹשְׁעֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם בְּגוּפָן — אָמַר רַב: בַּעֲבֵירָה.

11 וְשֶׁנָּתְנוּ חִיתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים — אָמַר רַב חִסְדָּא: זֶה פַּרְנָס הַמַּטִּיל אֵימָה יְתֵירָה עַל הַצִּבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל פַּרְנָס הַמַּטִּיל אֵימָה יְתֵירָה עַל הַצִּבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם אֵינוֹ רוֹאֶה בֵּן תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָכֵן יְרֵאוּהוּ אֲנָשִׁים לֹא יִרְאֶה כׇּל חַכְמֵי לֵב״.

12 בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: ״וְרַב חֶסֶד״ — מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד. הֵיכִי עָבֵיד? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כּוֹבְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבּוֹשׁ עֲוֹנוֹתֵינוּ״. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר: נוֹשֵׂא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע״.

13 תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, וְכֵן הִיא הַמִּדָּה. אָמַר רָבָא: וְעָוֹן עַצְמוֹ אֵינוֹ נִמְחָק. דְּאִי אִיכָּא רוּבָּא עֲוֹנוֹת — מִחֲשִׁיב בַּהֲדַיְיהוּ.

14 רָבָא אָמַר: כׇּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו — מַעֲבִירִין לוֹ עַל כׇּל פְּשָׁעָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע״. לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן — לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע.

15 רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ חֲלַשׁ, עָל רַב פָּפָּא לְשַׁיּוֹלֵי בֵּיהּ. חַזְיֵיהּ דַּחֲלִישׁ לֵיהּ עָלְמָא, אֲמַר לְהוּ: צְבִיתוּ לֵיהּ זְוַודְתָּא. לְסוֹף אִיתְּפַח, הֲוָה מִיכְּסִיף רַב פָּפָּא לְמִיחְזְיֵיהּ. אֲמַרוּ לֵיהּ: מַאי חֲזֵית? אֲמַר לְהוּ: אִין, הָכִי הֲוָה, וַאֲמַר לְהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הוֹאִיל וְלָא מוֹקֵים בְּמִילֵּיהּ — לָא תְּקוּמוּ בַּהֲדֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע״, לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן — לְעוֹבֵר פֶּשַׁע.

16 ״לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ״, אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא: אַלְיָה — וְקוֹץ בָּהּ: ״לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ״ — וְלֹא לְכׇל נַחֲלָתוֹ,

פירוש רש"י על ראש השנה י״ז א

1 ומצפצפים - צועקים ובוכים מתוך יסורין שעה אחת ועולין:

2 מטה כלפי חסד - הואיל ומחצה על מחצה הם מטה את ההכרע לצד זכות ואין יורדין לגיהנם:

3 בגופן - לקמיה מפרש:

4 המינין - האנשים אשר הפכו דברי אלהים חיים לרעה כגון צדוקים ובייתוסים:

5 והמסורות - מלשינים שמוסרים ממון ישראל ביד העובדי כוכבים:

6 אפיקורוס - מבזה תלמידי חכמים:

7 שכפרו בתורה - האומרים אין תורה מן השמים: שפירשו מדרכי ציבור לא גרסינן דהיינו כל הני דלעיל והך מתני' בסדר עולם והכי גרסינן ליה התם שפירשו מדרכי הצבור כגון המינין והמסורות כו' מדרכי ציבור מדרכי ישראל:

8 ושנתנו חיתיתם - לקמן מפרש:

9 וצורם - כמו וצורתם:

10 שפשטו ידיהם בזבול - שהחריבו בהמ"ק בעוונם:

11 בני מחוזא - מעונגים ושמינים היו:

12 ומקריין בני גיהנם - כך יקראו להם:

13 והאמרת לית לה תקנתא - דנעשין אפר והכא וצרפתים כצרוף את הכסף שימרקו יסוריהן את עוונם:

14 דלה אני במצות - כגון בינוניים שאין זכיותיהן מכריעין לתלות להם בזכותם:

15 ולי יהושיע - להטות כלפי חסד:

16 אמר רב יהודה - גרסינן ולא גרסינן דאמר:

17 כובש - את כף המאזנים של זכות ומכריעין את העונות:

18 יכבוש עונותינו - יכרעו בו:

19 נושא - מגביה כף מאזנים של עון:

20 מעביר ראשון ראשון - עון שבראשונים הבאים לתתם לכף מעבירו ושומטו שאם היו מחצה על מחצה כיון שחסר אחד מהן יכרעו הזכיות וכך היא המדה:

21 ועון עצמו אינו נמחק - אלא מונח לצד אחד דאי איכא רובא עוונות בהדיה ההוא עון מתחשב בהדייהו למנות עם רשעים גמורים:

22 המעביר על מדותיו - שאינו מדקדק למדוד מדה למצערים אותו ומניח מדותיו והולך לו כמו אין מעבירין על המצות יומא דף לג. אין מעבירין על האוכלין עירובין דף סד: מניחן והולך לו:

23 מעבירין לו על כל פשעיו - אין מדת הדין מדקדקת אחריהן אלא מנחתן והולכת:

24 צביתו ליה זוודתא - הכינו לו צדה לדרך מה היא צידת המתים תכריכין:

25 איתפח - נתרפא:

26 הכי הוה - מיתה נקנסה עלי:

27 לא מוקים במיליה - אינו מעמיד על מדותיו:

28 לא תקומו בהדיה - לא תדקדקו אחריו:

29 אליה - שמינה יש כאן וקוץ בה כלומר דבר תנחומין יש כאן אבל יש בתוכה דבר קשה שאינו שוה לכל:

« רש"י על ראש השנה ט״ז ע״ב:ט״ו רש"י על ראש השנה י״ז ע״ב:א׳ »