רש"י על ראש השנה ט״ז ב:ה׳

מהדורה: רש״י (ויקיטקסט)

« רש"י על ראש השנה ט״ז ע״ב:ד׳ רש"י על ראש השנה ט״ז ע״ב:ו׳ »

5 וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַזְכִּירִין עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: קִיר נָטוּי, וְעִיּוּן תְּפִלָּה, וּמוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵירוֹ. דְּאָמַר רַבִּי אָבִין: כָּל הַמּוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵירוֹ — הוּא נֶעֱנָשׁ תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ״, וּכְתִיב: ״וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפּוֹד לְשָׂרָה וְלִבְכּוֹתָהּ״.

פירוש רש"י על ראש השנה ט״ז ב:ה׳

5 קיר נטוי - ועובר תחתיו מזכיר עוונותיו שאומר כלום ראוי זה ליעשות לו נס ומתוך כך הוא נבדק:

6 ועיון תפילה - סומך על תפילתו שתהא נשמעת ומתאמץ לכוין לבו:

7 מוסר דין - כמו ישפוט ה' ביני וביניך בראשית ט״ז:ה׳-ו׳ אומרים כלום ראוי הוא שיענש חבירו על ידו:

8 ויבא אברהם וגו' - הוא קבר אותה:

« רש"י על ראש השנה ט״ז ע״ב:ד׳ רש"י על ראש השנה ט״ז ע״ב:ו׳ »