רש"י על ראש השנה י״א א:ד׳

מהדורה: רש״י (ויקיטקסט)

« רש"י על ראש השנה י״א ע״א:ג׳ רש"י על ראש השנה י״א ע״א:ה׳ »

4 רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע וְעֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי״. אֵיזֶהוּ חֹדֶשׁ שֶׁהָאָרֶץ מְלֵיאָה דְּשָׁאִים וְאִילָן מוֹצִיא פֵּירוֹת — הֱוֵי אוֹמֵר, זֶה נִיסָן. וְאוֹתוֹ הַפֶּרֶק, זְמַן בְּהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף שֶׁמִּזְדַּוְּוגִין זֶה אֵצֶל זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וְגוֹ׳״.

פירוש רש"י על ראש השנה י״א א:ד׳

4 ותוצא הארץ - ולא כתיב ותדשא הארץ:

5 ועץ עושה פרי - ולא עץ פרי גמור:

6 ואותו הפרק זמן - הוא לבהמה וחיה להיזקק זה לזה ולכך היו צריכין וראיה היא שבניסן נברא העולם:

7 לבשו כרים - בזמן שיתרועעו שבלים בניסן אלמא ניסן זמן זיווג בהמה הוא:

« רש"י על ראש השנה י״א ע״א:ג׳ רש"י על ראש השנה י״א ע״א:ה׳ »