רש"י על פסחים מ״ט א:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על פסחים מ״ט ע״א:ה׳ רש"י על פסחים מ״ט ע״א:ט׳ »

1 פסחים פתח ↗

וְעַד כַּמָּה הֵן חוֹזְרִין? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: זֶה וְזֶה בִּכְבֵיצָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: זֶה וְזֶה בִּכְזַיִת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּשַׂר קֹדֶשׁ — בִּכְזַיִת, וְחָמֵץ — בִּכְבֵיצָה.

2 פסחים פתח ↗

6 זה וזה - חמץ דאמרן לעיל ונזכר שיש לו חמץ בביתו ובשר קודש שעמו:

7 בכביצה - אבל בפחות גבי חמץ יבטל בלבו וגבי בשר קודש שורפו במקומו:

2 המידות לחקר ההלכה פתח ↗

ואפשר דגם המ"ע של "והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו" תהיה על זה1090ראה בדומה לזה מה שצויין לעיל לענין חיוב שריפה כשאין איסור חל על איסור ורק האיסור השני מחייב שריפה, ודו"ק., וג"כ מטעם הנ"ל דהשם נותר לא נתבטל אפילו בחצי שיעור1091הנה היה מקום לנדון זה הוא אף לר' יוחנן, וכפי שאכן דנו האחרונים, ועיין רש"י פסחים מט, א דפחות מכביצה שורפו במקומו, אלא שהמנחת חינוך מצוה קמג סק"ד דן אם הוא מצד חצי שיעור במצוות או מדין דרבנן, עיין נמי גם במש"כ המנ"ח במצוה ט סק"א. והנה יהיה נפק"מ לפי זה בשורף ח"ש אם יהיה אפרן מותר אם הטעם בזה הוא מצד נעשית מצוותו.אכן, לדברי הגהמ"ח אין צריך לכל זה, כי דין שריפה בחצי שיעור אינו מצד 'קיום המצוה' עד שנדון אם יש בזה אלא שהחפצא טעון שריפה מצד עצמו ומסתבר דמקרי גם 'נעשית מצוותו'.ובעיקר הנדון האריכו בזה טובא, ראה: ברוך טעם שער התערובות דין שני פ"ט אות ח שכתב שאין חיוב שריפה בחצי שיעור, אמנם הוא כתב כן לסברת השאג"א סי' פא דהא דאין חיוב ביעור בח"ש דחמץ הוא משום דלא שייך שם ענין חזי לאצטרופי שלדעתו הוא מה שלאחר שייגמר השיעור נמצא שעבר מתחילתו וגם על חלק הראשון היה איסור וזה לא שייך באיסור בל יראה, ולפי"ז לא שייך נמי בדין שריפת קדשים, וא"כ לדעת הגהמ"ח דדין חזי לאצטרופי אינו 'סיבה' אלא 'סימן' הדרא לדוכתה הנדון אם יש דין שריפה בח"ש לדעת ריש לקיש ובאמת שלמש"כ הגהמ"ח לקמיה ששריפת נותר הוא מסתעף מהאיסור א"כ י"ל להיפוך דמצד איסור ההותרה הוי למפרע וא"כ דבריו ייתכנו רק בשריפת קדשים פסולים ולא בשריפת נותר, ויש לעיין, ועיין מש"כ בדבריו הגר"מ אריק בספרו שירי טהרה אהלות פ"ג מ"א בקונטרס אחרון, וראה שו"ת חמדת שלמה סוף סי' לד שאין חיוב שריפה מחצי שיעור מב' טעמים חדא מסברא ועוד מסברת השאג"א הנ"ל. וכ"ה דעת המהר"י אסאד יו"ד סי' שנב עיי"ש שרבו נסתפק בדבר שאין חיוב שריפה או קבורה רק חיוב גניזה שלא יבואו לידי תקלה, וכ"כ הגר"ש קלוגר בחכמת שלמה או"ח סי' שיח סעיף א; שו"ת הר הכרמל או"ח סי' יז; מחנה חיים או"ח ח"ב סי' לב; חידושי ר' יונה צבי תרי"ג מצוות מצוה ט; כלי שרת סוף סימן עו.אך במשמרות כהונה חולין קכה, א פשיטא ליה שחייב שריפה גם בחצי שיעור, וכן כתב המהר"ם שיק או"ח סי' רו לחלוק על השואל בזה שס"ל להיפוך; וראה שו"ת לבושי מרדכי יו"ד קמא סי' רכב אות ד. ושם אם תלוי במצות אכילת קדשים דהוי גם בפחות מכזית. וע"ע מהרי"ט אלגאזי הלכות חלה אות ב סקי"ד שמשמע מדבריו דגם בפחות מכשיעור הוי 'בת שריפה'. אך י"ל על דרך הלבושי מרדכי שם דהא מה"ת אין שיעור לחלה ומצות שריפתה הוא קיום דינה, ויל"פ בזה ואכמ"ל. ועיין שו"ת דובב מישרים סי' י. וראה קול שמחה ברויאר, סיק כה; שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' יג שהאריכו בזה. וע"ע מנחת חינוך מצוה תקמז שהסתפק לענין קבורת מת אם איכא מצוה בפחות מכזית.. אך שם יפול הספק מצד אחר שאפשר שמה שנאמר "והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו" זהו דבר המסתעף "מלא תותירו ממנו עד בקר". וממילא "דיו לבא מן הדין להיות כנדון", ובמקום שאין עובר על "לא תותירו" אין המ"ע, או אפשר שהמה בבחינת שני מסובבים מסבה אחת. וספק זה כבר נכנס למדת "סבה ומסובב ועצם והסתעפות"1092מדה ח. הנה היה מקום לחקור בזה גם בשריפת חמץ, ואמנם דעת רבים מהראשונים שליכא חיוב בביעור בחצי שיעור, ראה: ראשונים פסחים מה, א ושו"ת תרומת הדשן פסקים סי' קסד, אך מאידך יש ראשונים החולקים כמו שהובא בבית יוסף או"ח סי' תמב שהיא דעת הרמב"ם והיראים ועוד ראשונים. ועיין מהר"ם חלאוה פסחים שם שכתב זה לשונו: מדקאמר חייב לבער משמע דחייב מדאורייתא ואע"ג דפחות מכזית הוא, דילמא מדמינן הדבתה לאכילה מה אכילה קיי"ל חצי שיעור אסור מן התורה אף השבתה נמי וכו', ומקום רב יש להבין דבריו כהבנת הגהמ"ח שדין השבתה מסתעף מאיסור אכילה ותלוי זה בזה, אמנם ראה חכם צבי סי' פו שאף שחצי שיעור דחמץ אסור באכילה אין מקום לחייבו בביעור מטעם זה, עיין שם. ועיין נמי במהר"ם שיק הנ"ל סברא כעין זה לענין נותר, ומש"כ בחי' מהרי"ץ דושינסקי פסחים כא, ב..

« רש"י על פסחים מ״ט ע״א:ה׳ רש"י על פסחים מ״ט ע״א:ט׳ »