רש"י על פסחים ל״ה א:י״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על פסחים ל״ה ע״א:י״ג רש"י על פסחים ל״ה ע״ב:ב׳ »

14 אֵיתִיבֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא: הִמְחָהוּ וּגְמָעוֹ, אִם חָמֵץ הוּא — עָנוּשׁ כָּרֵת, וְאִם מַצָּה הוּא — אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח. וְהָא הָכָא, דְּאֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּמַצָּה, וְחַיָּיבִין עַל חִימּוּצוֹ כָּרֵת?

פירוש רש"י על פסחים ל״ה א:י״ד

14 המחהו וגמעו - אשום לחם דמין דגן קאי ואשמעינן דגמיעה כאכילה לחייבו:

15 המחה - דישטנפרי"ר בלע"ז שהמחהו במים:

16 אין אדם יוצא בה ידי חובתו - דלאו דרך אכילה קאכיל ליה:

« רש"י על פסחים ל״ה ע״א:י״ג רש"י על פסחים ל״ה ע״ב:ב׳ »