רש"י על פסחים כ״ה ב:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על פסחים כ״ה ע״ב:ד׳ רש"י על פסחים כ״ה ע״ב:ו׳ »

1 פסחים פתח ↗

מָר בַּר רַב אָשֵׁי אַשְׁכְּחֵיהּ לְרָבִינָא דְּשָׁיֵיף לַהּ לִבְרַתֵּיהּ בְּגוּהַרְקֵי דְעׇרְלָה. אֲמַר לֵיהּ: אֵימוֹר דַּאֲמוּר רַבָּנַן בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה, שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה מִי אֲמוּר?

2 עבודת המלך על משנה תורה, הלכות יסודי התורה פתח ↗

אבל שלא דרך הנאתן כגון שעושין לו רטיה או מלוגמא מחמץ או מערלה וכו' הרי זה מותר ואפילו שלא במקום סכנה. ועיין כ"מ מ"ש מקור הדברים. והנה באמת שנינו בפסחים ל"ט לא ילעוס אדם חטין ויניח על גבי מכתו, ופסקה הר"מ בפ"ט מהל' חמץ ומצה וזהו מלוגמא עי' בפי' המשנה לרבנו פ"ח דשביעית מ"א ובפכ"ד דכלים מ"ג דפי' מלוגמא הוא מלא לוגמא שלועס חטין ע"ג מכתו ועי' מג"א סי' תס"ו סק"ב דמשום זה הביא הר"מ דעת הארחות חיים וכ"כ הרשב"א ז"ל, דדוקא בחמץ של עכו"ם דליכא בזה בל יראה אבל לא בשל ישראל, ומתניתין דלא ילעוס בשל ישראל קאי ומשום לתא דבל יראה הוא, ועי"ש שעמד להקשות על דברי רבנו מירושלמי פי"ד דשבת דאמר שם רב שמואל בר' יצחק הדין גומרתא סכנה א"ר ירמיה נותנין עליה חמץ בפסח, אלמא דבעינן דוקא שתהא סכנה, ולפי דברי רבותינו ניחא דהתם קאי בשל ישראל דאיכא משום בל יראה, ובעינן סכנה. והנה ראה זה מצאתי ברבנו חננאל בע"ז כ"ח א' שהביא נוסחת הירושלמי הדין גומרתא סכנתא ונותנין עליה רומץ בשבת ועי' בהג"ה שם שהגיהו נותנין עליה רמץ בשבת, ואנכי מצאתי הנוסחא בר"ח נותנין עליה חומץ בשבת, ולפי"ז אין ענינו לכאן, אמנם עי' בירושלמי פ"ג דערלה ה"א ובפ"ב דפסחים ר' אבהו בשם ר' יוחנן העושה איספלנית משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח איננו לוקה שאין לא תעשה שלו מחוור כלאי הכרם לוקה וכו' והנה בודאי הדברים תמוהים מאד והרי ר' יהודה ס"ל כר' שמעון בפסחים כ"ט ב' בלאחר זמנן וכבר תמהו בזה. והנה העיטור מאמר חמץ העתיק את דברי הירושלמי אלו העושה איספלנית מחמץ ושור הנסקל וקאי אפסח גופה, ומ"מ הרי מבואר דרק לא לקי משום שאין לא תעשה שלו מחוור, והם סתירה לדברי רבנו דמתיר לעשות כן, וכאן א"א לומר דקאי בשל ישראל ומשום לתא דבל יראה, והרי טעמא דירושלמי דאין לוקה ע"ז משום דאין ל"ת שלו מחוור, והוא איסור ההנאה, ועל כרחך צ"ל כמ"ש בס' עמודי ירושלים דשיטת הירושלמי בזה מחולקת מסוגיא דילן, ולשיטת הירושלמי אספלנית הוי כדרך הנאתה ועי' תוס' יומא ע"ז א' שכתבו דדוקא חלב שור הנסקל חי שהניח ע"ג מכתו פטור הא מהותך אסור משום דאיסורי הנאה נינהו, הרי דס"ל ג"כ דזה הוי כדרך הנאתו, ועי' ברש"י פסחים כ"ה במ"ש בגוהרקי דערלה שם דלא הוי כדרך הנאתן משום דעדיין לא נתבשלו ויש להאריך בכל זה הרבה ושלא כדרך הנאתו הוי רק כשעירב בו דבר מר, ולפ"ז בעי הירושלמי שפיר שתהא סכנה דוקא ואי לא היה אסור משום שהוא כדרך הנאתו ורבנו ס"ל דזה הוי שלא כדרך הנאתן וכמ"ש להדיא וגוהרקי דערלה דהוו שלא כדרך הנאה אינו מפרש רבנו כפירש"י משום דהוו עדיין בוסר ולהכי הוו שלא כדרך הנאה, וכמ"ש רבנו או מערלה סתמא ועי' בירושלמי שם דאיבעו ליה בערלה אי דמי לשאר איסורים או לכלאי הכרם וכן כתב בעל העיטור ז"ל שהבאנו לעיל שסיים אחר מה שאמרו בירושלמי, מערלה צריכה, עשה לרחקו כתיב לא תעשהלאוכל כתיב, ל"ת לרחקו לא כתיב, ובגמ' דילן ערלה כשאר איסורים וכן הלכתא ויש להאריך טובא בדברי המל"מ כאן אבל לפי שעיקר הדברים במאכלות אסורות יבוארו שמה ברצות ה'.

5 שייף - מושח:

6 גוהרקי דערלה - בוסר זיתים קטנים משום רפואה דקסבר מותר להתרפאות באיסורי הנאה:

« רש"י על פסחים כ״ה ע״ב:ד׳ רש"י על פסחים כ״ה ע״ב:ו׳ »