רש"י על במדבר ל״ג:נ״ד

רש"י על במדבר ל״ג:נ״ג » « רש"י על במדבר ל״ג:נ״ה

2 שפתי חכמים פתח ↗

לפי חשבון יוצאי מצרים. כאן לא פי' כפירושו שפי' בפ' פנחס דשם משמע שפירושו שחלקו לפי באי הארץ שבאו לכלל כ' שנה, משום דאיכא פלוגתא בב"ב דף קי"ז ואיכא למ"ד לאלה תחלק הארץ וגו' ועל באי הארץ נאמר, ושם פירש אליבא אותו מ"ד וכאן פי' אליבא מ"ד לאלה תחלק הארץ על יוצאי מצרים נאמר ואפשר לדחוק וליישב דהיינו נמי לפי שפירש לעיל משונה נחלה זו כו':

2 משכיל לדוד פתח ↗

למטות אבותיכם וכו׳ דבר אחר וכו׳ משום דלפי׳ קמא ק׳ דלא שייך תיבת מטות. דאף על גב דבפ׳ יש נוחלין דרשי׳ קרא דבפ׳ פנחס לשמות מטות אבותם ינחלו לכ״ע דר״ל ליוצאי מצרים ע״ש שאני התם דכתיב לשמות מטות אבל הכא דכתיב למטות לא משמע הכי. ומתורץ בזה מה שהק׳ הרא״ם ז״ל ע״ש. וה״ט דמייתי רש״י פי׳ שני. ולפי׳ זה נמי ק׳ דבתחלה הול״ל למטות אבותיכם תתנחלו ואחר כך אל אשר יצא לו הגורל לו יהיה דבתחלה חילקוה לי״ב שבטים ואחר כך נטל כל א׳ חלקו שמגיע לו. ולפי׳ קמא ניחא כפי מ״ש רש״י בפרשת פינחס דבתחלה נטלו כל א׳ חלקו כפי באי הארץ ואחר כך חזרה נחלתם וכו׳ ולכך דייק קרא דבתר הכי כתב למטות אבותיכ׳ וכו׳:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה למטות אבתיכם, ...דבר אחר, בי"ב גבולין, כמנין השבטים. ע"כ. בחומש "המאור" מפנים לעיין במסכת בבא בתרא קיז ע"א. והנה נשאלת כאן השאלה דלעיל כו, נד ד"ה לרב תרבה נחלתו: למה רש"י מדבר בי"ב גבולין, הרי ראובן וגד כבר קיבלו את נחלתם? וכמו שם, גם כאן הגמרא אינה מדברת על י"ב גבולין, וצריך אפוא לומר גם כאן שזה מעין שיגרא דלישנא. וראה מה שכתבתי שם. פ' מטות מסעי תשמ"ז, תשנ"ט

1 אל אשר יצא לו שמה. מִקְרָא קָצָר הוּא זֶה: אֶל מָקום אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה:

2 למטות אבתיכם. לְפִי חֶשְׁבּוֹן יוֹצְאֵי מִצְרַיִם בבא בתרא קי"ז; דָּ"אַ — בְּי"ב גְּבוּלִין כְּמִנְיַן הַשְּׁבָטִים:

2 מזרחי פתח ↗

ד"א בשני' עשר גבולים כמנין השבטי'. תימה דהא דלא כמאן דתניא בפ' יש נוחלין ר' יאשיה אומ' ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ שנא' לשמות מטות אבותם ינחלו רבי יונתן אומר לבאי הארץ נתחלקה הארץ שנאמר לאלה תחלק הארץ ומה אני מקיים לשמות מטות אבותם ינחלו שכל נחלות שבעולם חיים יורשי' מתים וכאן מתים יורשים חיים כו' ר"ש בן אליעזר אומר לאלה ולאלה נתחלקה הארץ כדי לקיים שני מקראות הללו הא כיצד היה מיוצאי מצרים נוטל חלקו עם יוצאי מצרים היה מבאי הארץ נוטל חלקו עם באי הארץ מכאן ומכאן נוטל חלקו מכאן ומכאן אלמא כ"ע מודו דשמו' מטות אבותם ליוצאי מצרים קא מיירי ולא לשבטי' ואלו הכא בלמטו' אבותיכם תתנחלו ספוקי מספקא ליה אי ליוצאי מצרי' קמייר' אי לשבטים קמיירי ופי' אותו בשני הפירושים וצ"ע:

2 רש"י על במדבר פתח ↗

לשמות מטות אבתם. אֵלּוּ יוֹצְאֵי מִצְרַיִם; שִׁנָּה הַכָּתוּב נַחֲלָה זוֹ מִכָּל הַנְּחָלוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁכָּל הַנְּחָלוֹת הַחַיִּים יוֹרְשִׁים אֶת הַמֵּתִים וְכָאן מֵתִים יוֹרְשִׁים אֶת הַחַיִּים, כֵּיצַד? שְׁנֵי אַחִים מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם שֶׁהָיוּ לָהֶם בָּנִים בְּבָאֵי הָאָרֶץ, לָזֶה אֶחָד וְלָזֶה שְׁלֹשָׁה, הָאֶחָד נָטַל חֵלֶק אֶחָד וְהַשְּׁלֹשָׁה נָטְלוּ שְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ, חָזְרָה נַחֲלָתָן אֵצֶל אֲבִי אֲבִיהֶן וְחָלְקוּ הַכֹּל בְּשָׁוֶה, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר לשמות מטות אבתם ינחלו — שֶׁאַחַר שֶׁנָּטְלוּ הַבָּנִים, חִלְּקוּהָ לְפִי הָאָבוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, וְאִלּוּ מִתְּחִלָּה חִלְּקוּהָ לְמִנְיַן יוֹצְאֵי מִצְרַיִם לֹא הָיוּ נוֹטְלִין אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה אֶלָּא שְׁנֵי חֲלָקִים, עַכְשָׁו נָטְלוּ אַרְבָּעָה חֲלָקִים ספרי; בבא בתרא קי"ז:

2 גור אריה פתח ↗

דבר אחר בשנים עשר גבולין. הרא"ם הקשה על פירוש רש"י, דזה לא הוי כמאן, לא כמאן דאמר ליוצאי מצרים, ולא כמאן דאמר לבאי הארץ נחלקה; דתניא בפרק יש נוחלין ב"ב קיז. , רבי יאשיה אומר ליוצאי מצרים נתחלקה, שנאמר ר' לעיל כו, נה "למטות אבותיכם תתנחלו". רבי יונתן אומר לבאי הארץ נתחלקה, שנאמר לעיל כו, נג "לאלה תחלק הארץ", ומה אני מקיים "לשמות מטות אבותם כו'". שמע מינה דהכל מודים ד"שמות מטות אבותם" איירי ביוצאי מצרים, ואילו כאן ספוקי מספקא ליה. ולא הקשה מידי, דלעיל כו, נה כתב "לשמות מטות אבותם", שפירושו לכל אחד ואחד בשמו דווקא, והכל מודים בזה שרצה לומר יוצאי מצרים. אבל כאן דלא כתיב כך, ספוקי מספקא ליה אם "למטות אבותם" רוצה לומר לכל אחד ואחד שהוא במטה, ומקרא קצר הוא, דהוי למכתב 'לשמות מטות אבותם'. או יש לפרש בשנים עשר גבולין דווקא. ופשוט הוא:

רש"י על במדבר ל״ג:נ״ג » « רש"י על במדבר ל״ג:נ״ה