רש"י על במדבר כ״ג:כ״ב

« רש"י על במדבר כ״ג:כ״א רש"י על במדבר כ״ג:כ״ג »

1 מדרש תנחומא פתח ↗

לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל. אָמַר בִּלְעָם, אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בָּעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדָם, אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל אֶלָּא בַּזְּכוּת שֶׁלָּהֶם. ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ. אָמַר לֵיהּ: לְכָה נָא אָרָה לִי יַעֲקֹב. פַּרְדֵּס שֶׁאֵינוֹ שָׁמוּר, הַגַּנָּב יָכֹל לְהַזִּיקוֹ. וְאִם יָשֵׁן הַשּׁוֹמֵר, נִכְנָס הַגַּנָּב. וְאֵלּוּ, הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל תהלים קכא, ד. וְהֵיאַךְ אֲנִי יָכוֹל לְהַזִּיקָן, ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ. אָמַר לוֹ בָּלָק, וְאֵינִי יָכֹל לִיגַע בָּהֶם מִפְּנֵי מֹשֶׁה שֶׁמְּשַׁמְּרָן, רְאֵה יְהוֹשֻׁעַ שֶׁעוֹמֵד אַחֲרָיו וּמַעֲשָׂיו. אָמַר לוֹ: אַף הוּא קָשֶׁה כְּמוֹתוֹ, ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ, תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וּמַפִּיל חוֹמָה. אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם. אָמַרְתָּ לִי, עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם, מֵעַצְמָן. וְאֵינוֹ כֵן, אֶלָּא הוּא הוֹצִיאָם. כְּתוֹעֲפוֹת רְאֵם לוֹ. כָּךְ הִיא מִדָּתוֹ, חָטְאוּ קִמְעָא, הוֹרִידָם כְּעוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶפְרַיִם כְּעוֹף יִתְעוֹפֵף כְּבוֹדָם הושע ט, יא. זָכוּ, מַעֲלָן וּמְרוֹמְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי אֵלֶּה כָעָב תְּעוּפֶינָה ישעיה ס, ח. כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל. הֲרֵי אַתְּ מַחֲזִיר, מְנַחֵשׁ וּמְקַסֵּם בְּאֵי זֶה מָקוֹם יִכָּשְׁלוּ בָּהֶם. וְהֵם אֵינָן עוֹשִׂין כֵּן, אֶלָּא כְּשֶׁהֵם צְרִיכִין לְהִלָּחֵם בְּשׂוֹנֵא, עוֹמֵד כֹּהֵן גָּדוֹל וְלוֹבֵשׁ אוּרִים וְתֻמִּים וְנִשְׁאָלִים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכָל שְׁאָר הַגּוֹיִם מְקַסְּמִים וּמְנַחֲשִׁים, וְאֵלּוּ מְבַדִּין אוֹתָן בִּתְשׁוּבָה וּמְבַטְּלִין קוֹסְמֵיהֶן, דִּכְתִיב: מֵפֵר אוֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל שם מד, כה. כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל, רָאֲתָה עֵינוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּתַלְמִיד לִפְנֵי רַבּוֹ לֶעָתִיד לָבֹא וְשׁוֹאֲלִין מִמֶּנּוּ כָּל פָּרָשָׁה וּפָרָשָׁה לָמָּה נִכְתְּבָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, כִּי לַיּוֹשְׁבִים לִפְנֵי ה' יִהְיֶה סַחְרָהּ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק שם כג, יח. וְאוֹמֵר: וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ, וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ שם ל, כ. וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שׁוֹאֲלִים אוֹתָן, מַה הוֹרָה לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לְפִי שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לִיכָּנֵס לִמְחִיצָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל. הֵן עַם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא. אֵין אֻמָּה בָּעוֹלָם כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, הֲרֵי הֵן יְשֵׁנִים מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְוֹת. עָמְדוּ מִשְּׁנָתָן, עוֹמְדִים כַּאֲרָיוֹת חוֹטְפִים קְרִיאַת שְׁמַע וּמַמְלִיכִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נַעֲשִׂין אֲרָיוֹת, מַפְלִיגִין לְדֶרֶךְ אֶרֶץ לְמַשָּׂא וּמַתָּן. אִם נִתְקָל אֶחָד בִּכְלוּם אוֹ אִם מְחַבְּלִין בָּאוּ לִיגַע בְּאֶחָד מֵהֶם, מַמְלִיךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר, ה' אֶחָד, נֶאֱכָלִין הַמְחַבְּלִין מִפָּנָיו, מְלַחֲשִׁין אַחֲרָיו, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, וּבוֹרְחִין. וְהוּא נִסְמָךְ בִּזְכוּת קְרִיאַת שְׁמַע מִשּׁוֹמְרֵי הַיּוֹם לְשׁוֹמְרֵי הַלַּיְלָה. וּכְשֶׁבָּא לִישֹׁן, מַפְקִיד רוּחוֹ בְּיַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאוֹמֵר: בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי. וּכְשֶׁנֵּעוֹר, מַמְלִיךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַשּׁוֹמְרִין בַּלַּיְלָה מוֹסְרִים אוֹתוֹ לְשׁוֹמְרֵי הַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: נַפְשִׁי לַה' מִשּׁוֹמְרִים לַבֹּקֶר שׁוֹמְרִים לַבֹּקֶר תהלים קל, ו. לָכֵן בִּלְעָם אוֹמֵר, אֵין אֻמָּה כָּזוֹ. וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה. נִתְנַבֵּא שֶׁאֵין מֵת עַד שֶׁיִּתֵּן נְקָמָה בּוֹ וּבַחֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף, זֶה בִּלְעָם. וְדַם חֲלָלִים, אֵלּוּ מַלְכֵי מִדְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם במדבר לא, ח. וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ שם פסוק ו, זֶה הַצִּיץ, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, קֹדֶשׁ לַה'. וַחֲצוֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ שם. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, בִּלְעָם הָרָשָׁע עוֹשֶׂה לָכֶם כְּשָׁפִים וּפוֹרֵחַ וּמַפְרִיחַ לַחֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים, הֶרְאוּ לוֹ אֶת הַצִּיץ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּלוּף עָלָיו וְהֵן נוֹפְלִין לִפְנֵיכֶם. תֵּדַע שֶׁכֵּן כְּתִיב: וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר. מַה בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ רָשָׁע עִם מַלְכֵי מִדְיָן. לֹא כָּךְ כְּתִיב: וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֵךְ וַיָּשָׁב לִמְקוֹמוֹ שם כד, כה. אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע שֶׁנָּפְלוּ בַּעֲצָתוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף, חָזַר לִטֹּל מֵהֶן שְׂכָרוֹ. לְכָךְ כְּתִיב: וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר עִם חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן.

2 שפתי חכמים פתח ↗

כתוקף רום. רצונו בזה דמלת ראם כמו רום, לא ראם שהוא בהמה, שאין ראוי ליחס כח האל לבהמה וה"ק כמו הבנאי שבנה בנין גבוה וחזק אתה מכירו ויודע שהוא חזק, כך הקב"ה בנה עולמו ויסדו על חזקו והוציאם בחזקה כתוקף רום וגובה שלו, ר"ל כחזקת עולמו. ר"ל כתועפות דהכא וכסף תועפות שניהם לשון מעוז:

2 ברטנורא על התורה פתח ↗

ותועפות ראם עפיפות גובה ד"א ראמים וכו' קשה מאי ד"א וי"ל שלפי פי' הראשון הל"ל ותועפות רום לכך פי' ד"א ראמים ממש שמתישב יותר על הלשון וקשה על מה שאמ' רש"י ואמ' רבותינו אלו השדים מנא לן דבר זה כי אף אם נאמ' דילפינן ליה מלשון עפיפות מפני שהשדים עופפים באויר כד"א ובני רשף יגביהו עוף מ"מ צריך לישב מה ענין ראם בכאן. וצ"ע:

2 דברי דוד פתח ↗

כתועפות ראם לו כתוקף רום וגובה שלו פירוש הקב"ה שהוא מוציאו ממצרים ביד חזקה בכח גדול שיש לו כתועפות דהיינו חוזק של ראמים דהיינו גובה ורום זהו לו להקב"ה. ונראה דכפל לשון רום וגובה מורה על רום הגבוה שכל שייכות הגובה יש לו, ומפרש אח"כ דלשון תועפות הוא מורה על חיזוק, דהוא מלשון יעופף, דמה שהעוף מעופף ברום הוא תוקף רב:

1 אל מוציאם ממצרים. אַתָּה אָמַרְתָּ "הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם", לֹא יָצָא מֵעַצְמוֹ, אֶלָּא הָאֱלֹהִים הוֹצִיאָם:

2 כתועפת ראם לו. כְּתֹקֶף רוּם וְגֹבַהּ שֶׁלּוֹ, וְכֵן "וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת" איוב כ"ב לְשׁוֹן מָעוֹז הֵמָּה, וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן "וְעוֹף יְעוֹפֵף" בראשית א' — הַמְעוֹפֵף בְּרוּם וְגֹבַהּ, תֹקֶף רַב הוּא זֶה, וְתוֹעֲפֹת רְאֵם — עֲפִיפַת גֹּבַהּ; דָּ"אַ, תּוֹעֲפוֹת רְאֵם — תֹּקֶף רְאֵמִים, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ אֵלּוּ הַשֵּׁדִים עי' גיטין ס"ח:

2 מזרחי פתח ↗

כתועפות ראם לו כתוקף רום וגובה שלו. פירוש תעפות מלת חוזק ותוקף וראם מענין רום וגובה לא מענין ראם קרניו שהוא בהמה מבהמות ארץ כי אין ראוי ליחס כחו וגבורתו לכח בהמה אחת ופירושו האל המוציא את ישר' ממצרים כחו ותוקפו כתוקף רום עילמו וגובהו פי' כערך התוקף הראוי להיות למי שבניינו רם וגבוה כזה כי כאיש גבורתו שכחו חזקו ותקפו ככה יהיה רום בניינו וגובהו ורש"י ז"ל רצה לתת טעם למה נקרא התוקף בשם תועפות ואמר אומר אני שהוא לשון עוף יעופף המעופף ברום וגובה שאין זה אלא מחמת תוקף רב שיש לו כח רב שיוכל להניע את גופו לצד מעלה הפך תנועות הטבעי שהיא לצד מטה כמשפט כל המורכבים מארבע יסודות ויהיה פירו' כתועפות ראם לו כעפיפת גובה שלו וטעמו כתוקף רום וגובה שלו:

2 משכיל לדוד פתח ↗

כתועפת וכו׳ ד״א וכו׳ משום דלפי׳ ראשון שהוא תרגום אונקלוס יש קושי לפ׳ ראם כמו רום לכך מייתי מ״ש בגמרא בפ׳ מי שאחזו תועפות אלו מלאכי השרת ראם אלו השדים כמו שהתועפת דהיינו מלאכי השרת הם לו ית׳ שהרי הם מצד הקדושה ה״נ הראם דהיינו השדים ומלאכי חבלה הם לו. כלו׳ שכלם ברשותו הם וזהו לו ובא לומר לבלק שאפי׳ אם ירצה ע״י השדים וסטרא אחרא לפעול איזו פעולה להרע לישראל אינו יכול שהכל ברשותו ית׳ ואין עוד מלבדו כתיב וה״ט דרש״י לא נקט ממ״ש בגמרא אלא השדים בלבד לפי שזהו העיקר שכיון לומר בלעם שאף אם ירבה על ידם לעשות דבר נגד רצונו ית׳ לא יעלה בידו ומ״מ לא נתרצה רש״י בפי׳ זה לבדו שאינו קרוב לפשט דלמה קורא השדים בשם ראם שהיא חיה ועוד דהול״ל ראמים בל׳ רבים ועוד דהול״ל וראם:

2 גור אריה על במדבר פתח ↗

בתוקף רום שלו יאכל הגוים שהם צריו. פירוש, שהכתוב מחובר "כתועפות ראם לו יאכל גוים צריו". שאין לפרש מילתא באפי נפשיה "כתועפות ראם", שכוחו של הקדוש ברוך הוא כתועפות ראם לו, זה הדבר אמר למעלה כג, כב "כתועפות ראם לו" רש"י שם, ואם כן למה חזר וכתב פה "כתועפות ראם לו". אלא לומר לך שהקדוש ברוך הוא בתקפו ובגבורתו הגדולה, שהוא תועפות ראם, "יאכל גוים צריו":

« רש"י על במדבר כ״ג:כ״א רש"י על במדבר כ״ג:כ״ג »