רש"י על במדבר כ״ג:כ״א

« רש"י על במדבר כ״ג:כ׳ רש"י על במדבר כ״ג:כ״ב »

1 שפתי חכמים פתח ↗

באוניות שלהם. באוניות לשון און:

2 ישמח משה פתח ↗

באופן אחר י"ל על המדרש הנ"ל, דזה שאמר הכתוב וכו' ישעיה מ יז, לא קאי על הדרש הנ"ל, רק הוא ענין בפני עצמו וקאי על ראש הפרשה במדבר יט ב זאת חקת התורה וגו', או על פסוק ויקחו אליך, דדריש במדרש במ"ר פי"ט ו' לך אני מגלה טעם של פרה אדומה אבל לאחרים חקה, עיין שם במדרש רבה פרשה דילן. ובהקדים לפרש הפסוקים בפרשת בלק לא איש אל ויכזב וגו', במדבר כג כא לא הביט און ביעקב וגו'. ועיין בפרשת דרכים בדרך הערבה מ"ש בזה. והנ"ל דהנה אמרו רז"ל שבת פ"ח ע"א מכאן מודעא רבה לאורייתא, פירש רש"י ד"ה מודעה שאם ישאל לישראל למה לא קיימתם התורה שקבלתם עליכם, יאמרו אנוסים היינו, עד כאן. ואמרתי בכונת רש"י שכתב שקבלתם וכו', דהוא שפת יתר לכאורה דודאי אינו טענה לפטור לגמרי, דהא דינא דמלכותא וכו', נדרים כ"ח ע"א אף בלא קבלתם, או על פי החובת הלבבות בהערת התורה והערת השכלי והבן, רק בזה טענה להקל עונש, דאם מקבל בעצמו העונש, יותר חמור אם עובר, והבן. ואם כן לפי זה עניתי ואמרתי דתרתי לטיבותא יש, א' מה שיש טענת אונס להקל העונש, ושמא תאמר אם כן אין חשיבות לנו יותר משאר אומות כיון שאין בקבלתינו את התורה כלום, לזה תיסוב אמרינו דמכל מקום יש לנו תורה הק' מצד דינא דמלכותא וכו', ואף דדינא דמלכותא לא הוי דינא רק באם משוה גזירתו על כל בני מלכותו, הלא כבר ביארנו דכיון דהגוים כאין וגו', אם כן שפיר הוי משוה גזירתו על כל בני מלכותו. אך הלא כתב מהרי"ק שורש ס"ג וקפ"ה במגזם על חבירו להביאו בערכאות ולהעליל עליו כמה עלילות, דלא מחשב אונס, דלא הוי אנוס רק מה דברי הזיקא, אבל כאן חדא דילמא גזים ולא עביד. ב' אף אם עביד, מכל מקום שמא לא ינצח בדיניהם, דלא כל המביאין בערכאות זוכין בדין, עד כאן. אך הלא דעת לנבון נקל דכאן תרתי טעמי ליתנייהו, דודאי ית' לא יתחרט ויעשה מה שאמר, ואף דלרעה איכא חזרה ירושלמי תענית פ"ב ה"א, היינו דוקא על ידי תשובה, אבל לא כשיעמדו במרדם, וגם בודאי יוכל לעשות מה שירצה אם כן המודעא במקומה. ונקדים דכזב הוא לשון נמנע, כמו אשר לא יכזבו מימיו ישעיה נח יא, ר"ל שהמים אינם נמנעים בשום פעם. ועל פי זה יתפרשו הפסוקים לא איש אל ויכזב, היינו וימנע מדבר שרוצה לעשות מחמת מניעת היכולת ח"ו, דהכל יכול הוא ית', ובן אדם ויתנחם, ר"ל וגם בודאי אינו מתחרט וחוזר, לכך במדבר כג כ ההוא אמר ולא יעשה כיון שאין מתחרט, ודבר ולא יקימנה דכיון דאין נמנע אצלו יכול לקיים דבורו, ואם כן המודעא טענא אלימתא היא, לכך לא הביט און ביעקב וגו' אינו מזדקק אחריהם כפירוש רש"י ד"ה לא, ושמא תאמר אם כן אינם חשובים יותר משאר אומות שאין להם תורה, לזה אמר אף על פי כן ה' אלקיו עמו, ושמא תאמר מאי טעמא, לזה אמר ותרועת מלך בו מצד דינא דמלכותא.

5 תולדות יעקב יוסף פתח ↗

ובזה יובן אשרי העם יודעי תרועה, ר"ל ותרועת מלך בו במדבר כג, כא, פירש רש"י שם לשון חיבור. ור"ל שיודע לחבר לקול שופר תחתון, אל קול שופר העליון דבינה הנק' תשובה עלאה, והוא על ידי שיודעין לרצות רבונם בתשובה, ונתחבר כנ"ל, וק"ל.

1 לא הביט און ביעקב וגו'. כְּתַרְגּוּמוֹ; דָּבָר אַחֵר אַחֲרֵי פְשׁוּטוֹ הוּא נִדְרָשׁ מִדְרָשׁ נָאֶה —

2 לא הביט. הַקָּבָּ"ה און שֶׁבְּיַעֲקֹב — כְּשֶׁהֵן עוֹבְרִין עַל דְּבָרָיו אֵינוֹ מְדַקְדֵּק אַחֲרֵיהֶם לְהִתְבּוֹנֵן בְּאוֹנִיּוֹת שֶׁלָּהֶם וַעֲמָלָן שֶׁהֵן עוֹבְרִין עַל דָּתוֹ:

3 עמל. לְשׁוֹן עֲבֵרָה, כְּמוֹ "וְהָרָה עָמָל" תהלים ז', "כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט" שם י', לְפִי שֶׁהָעֲבֵרָה הִיא עָמָל לִפְנֵי הַמָּקוֹם:

4 ה' אלהיו עמו. אֲפִלּוּ מַכְעִיסִין וּמַמְרִים לְפָנָיו, אֵינוֹ זָז מִתּוֹכָן:

5 ותרועת מלך בו. לְשׁוֹן חִבָּה וְרֵעוּת, כְּמוֹ שמואל ב ט"ו "רֵעֶה דָּוִד" — אוֹהֵב דָּוִד, שופטים ט"ו "וַיִּתְּנָהּ לְמֵרֵעֵהוּ", וְכֵן תִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס "וּשְׁכִינַת מַלְכְּהוֹן בֵּינֵהוֹן":

1 משכיל לדוד פתח ↗

לא הביט וכו׳ כתרגומו ה״פ דקרא לפי התרגום לא הביט כלו׳ א״א לי להביט און ביעקב לפי שאין בהם און אבל פירוש זה דחוק דהול״ל לא הבטתי א״נ הול״ל בקצרה אין און ביעקב ולא עמל בישראל לכך מייתי ד״א מה שפי׳ במד׳ אבל בהא נמי יש דוחק וקושי מדמסיים קרא ה׳ אלהיו עמו מכלל דלא הביט דכתב ברישא לאו בהקב״ה מיירי:

2 מדרש תנחומא פתח ↗

לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל. אָמַר בִּלְעָם, אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בָּעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדָם, אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל אֶלָּא בַּזְּכוּת שֶׁלָּהֶם. ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ. אָמַר לֵיהּ: לְכָה נָא אָרָה לִי יַעֲקֹב. פַּרְדֵּס שֶׁאֵינוֹ שָׁמוּר, הַגַּנָּב יָכֹל לְהַזִּיקוֹ. וְאִם יָשֵׁן הַשּׁוֹמֵר, נִכְנָס הַגַּנָּב. וְאֵלּוּ, הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל תהלים קכא, ד. וְהֵיאַךְ אֲנִי יָכוֹל לְהַזִּיקָן, ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ. אָמַר לוֹ בָּלָק, וְאֵינִי יָכֹל לִיגַע בָּהֶם מִפְּנֵי מֹשֶׁה שֶׁמְּשַׁמְּרָן, רְאֵה יְהוֹשֻׁעַ שֶׁעוֹמֵד אַחֲרָיו וּמַעֲשָׂיו. אָמַר לוֹ: אַף הוּא קָשֶׁה כְּמוֹתוֹ, ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ, תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וּמַפִּיל חוֹמָה. אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם. אָמַרְתָּ לִי, עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם, מֵעַצְמָן. וְאֵינוֹ כֵן, אֶלָּא הוּא הוֹצִיאָם. כְּתוֹעֲפוֹת רְאֵם לוֹ. כָּךְ הִיא מִדָּתוֹ, חָטְאוּ קִמְעָא, הוֹרִידָם כְּעוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶפְרַיִם כְּעוֹף יִתְעוֹפֵף כְּבוֹדָם הושע ט, יא. זָכוּ, מַעֲלָן וּמְרוֹמְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי אֵלֶּה כָעָב תְּעוּפֶינָה ישעיה ס, ח. כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל. הֲרֵי אַתְּ מַחֲזִיר, מְנַחֵשׁ וּמְקַסֵּם בְּאֵי זֶה מָקוֹם יִכָּשְׁלוּ בָּהֶם. וְהֵם אֵינָן עוֹשִׂין כֵּן, אֶלָּא כְּשֶׁהֵם צְרִיכִין לְהִלָּחֵם בְּשׂוֹנֵא, עוֹמֵד כֹּהֵן גָּדוֹל וְלוֹבֵשׁ אוּרִים וְתֻמִּים וְנִשְׁאָלִים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכָל שְׁאָר הַגּוֹיִם מְקַסְּמִים וּמְנַחֲשִׁים, וְאֵלּוּ מְבַדִּין אוֹתָן בִּתְשׁוּבָה וּמְבַטְּלִין קוֹסְמֵיהֶן, דִּכְתִיב: מֵפֵר אוֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל שם מד, כה. כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל, רָאֲתָה עֵינוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּתַלְמִיד לִפְנֵי רַבּוֹ לֶעָתִיד לָבֹא וְשׁוֹאֲלִין מִמֶּנּוּ כָּל פָּרָשָׁה וּפָרָשָׁה לָמָּה נִכְתְּבָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, כִּי לַיּוֹשְׁבִים לִפְנֵי ה' יִהְיֶה סַחְרָהּ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק שם כג, יח. וְאוֹמֵר: וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ, וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ שם ל, כ. וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שׁוֹאֲלִים אוֹתָן, מַה הוֹרָה לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לְפִי שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לִיכָּנֵס לִמְחִיצָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל. הֵן עַם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא. אֵין אֻמָּה בָּעוֹלָם כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, הֲרֵי הֵן יְשֵׁנִים מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְוֹת. עָמְדוּ מִשְּׁנָתָן, עוֹמְדִים כַּאֲרָיוֹת חוֹטְפִים קְרִיאַת שְׁמַע וּמַמְלִיכִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נַעֲשִׂין אֲרָיוֹת, מַפְלִיגִין לְדֶרֶךְ אֶרֶץ לְמַשָּׂא וּמַתָּן. אִם נִתְקָל אֶחָד בִּכְלוּם אוֹ אִם מְחַבְּלִין בָּאוּ לִיגַע בְּאֶחָד מֵהֶם, מַמְלִיךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר, ה' אֶחָד, נֶאֱכָלִין הַמְחַבְּלִין מִפָּנָיו, מְלַחֲשִׁין אַחֲרָיו, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, וּבוֹרְחִין. וְהוּא נִסְמָךְ בִּזְכוּת קְרִיאַת שְׁמַע מִשּׁוֹמְרֵי הַיּוֹם לְשׁוֹמְרֵי הַלַּיְלָה. וּכְשֶׁבָּא לִישֹׁן, מַפְקִיד רוּחוֹ בְּיַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאוֹמֵר: בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי. וּכְשֶׁנֵּעוֹר, מַמְלִיךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַשּׁוֹמְרִין בַּלַּיְלָה מוֹסְרִים אוֹתוֹ לְשׁוֹמְרֵי הַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: נַפְשִׁי לַה' מִשּׁוֹמְרִים לַבֹּקֶר שׁוֹמְרִים לַבֹּקֶר תהלים קל, ו. לָכֵן בִּלְעָם אוֹמֵר, אֵין אֻמָּה כָּזוֹ. וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה. נִתְנַבֵּא שֶׁאֵין מֵת עַד שֶׁיִּתֵּן נְקָמָה בּוֹ וּבַחֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף, זֶה בִּלְעָם. וְדַם חֲלָלִים, אֵלּוּ מַלְכֵי מִדְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם במדבר לא, ח. וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ שם פסוק ו, זֶה הַצִּיץ, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, קֹדֶשׁ לַה'. וַחֲצוֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ שם. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, בִּלְעָם הָרָשָׁע עוֹשֶׂה לָכֶם כְּשָׁפִים וּפוֹרֵחַ וּמַפְרִיחַ לַחֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים, הֶרְאוּ לוֹ אֶת הַצִּיץ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּלוּף עָלָיו וְהֵן נוֹפְלִין לִפְנֵיכֶם. תֵּדַע שֶׁכֵּן כְּתִיב: וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר. מַה בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ רָשָׁע עִם מַלְכֵי מִדְיָן. לֹא כָּךְ כְּתִיב: וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֵךְ וַיָּשָׁב לִמְקוֹמוֹ שם כד, כה. אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע שֶׁנָּפְלוּ בַּעֲצָתוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף, חָזַר לִטֹּל מֵהֶן שְׂכָרוֹ. לְכָךְ כְּתִיב: וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר עִם חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן.

« רש"י על במדבר כ״ג:כ׳ רש"י על במדבר כ״ג:כ״ב »