רש"י על במדבר כ׳:א׳

« רש"י על במדבר י״ט:כ״ב רש"י על במדבר כ׳:ב׳ »

1 שפתי חכמים פתח ↗

שכבר מתו מתי מדבר. רצונו לתרץ כיון שכתוב בני ישראל פשיטא שהיא כל העדה, ומפרש שכבר מתו מתי מדבר:

1 מזרחי פתח ↗

כל העדה עדה השלימה. פי' שלא היו קצתן לחיים וקצת' למיתה שהיא עידה בלתי שלימה אלא כלן לחים שכבר מתו כל אותן שהיו למיתה ונשארה כל העד' הזאת שלמי' לחיים דאל"כ כל העדה ל"ל:

1 משכיל לדוד פתח ↗

כל העדה וכו׳ ואלו פרשו לחיים. פי׳ פרשו לחיים שלא היו בכלל גזרת במדבר הזה יתמו. אלא הללו כלם היו ראויים לחיות וליכנס לארץ אילו לא חטאו אבל האמת שלא היו כלם לפי שחטאו אחר כך בשטים ומתו במגפה כ״ד אלף. ולקמן במה שפירש״י בפרשת ויסעו מקדש מוכח טפי שזו כוונתו ע״ש:

2 שפתי חכמים פתח ↗

למה נסמכה כו'. פי' דאין כאן מקומו, שהרי בשנה ראשונה ליצ"מ עשו העגל ובשנה שנייה שרפו פרה אדומה, ומיתת מרים היתה בסוף ארבעים שנה ליצ"מ:

2 ברטנורא על התורה פתח ↗

ותמת שם מרים למה נסמכה פרש' וכו' קשה מה קשה לו על הסמיכות הזה אטו בכל התורה כולה יש לשאול כן. וי"ל משום דק"ל שבאחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה דהיינו בשנה השנית לצאתם ממצרים ואלו מרים מתה בשנת הארבעים ומה ענין זה לזה לכך הוקשה לו הסמיכות. ומה שכתב רש"י אף היא בנשיקה מתה קשה מנא ליה מאחר שלא נכתב בה על פי ה'. וי"ל דנפקא לן בג"ש שם שם דכתיב הכא ותמת שם וכתי' התם וימת שם משה על פי ה' מה להלן בנשיקה אף כאן בנשיקה הכי איתמ' בגמ' בפרקא קמא דבבא בתרא:

2 דברי דוד פתח ↗

ותמת שם מרים, אף היא בנשיקה מתה. בפרק אלו מגלחין דף כ"ח ובספ"ק דב"ב גמרינן שם שם מיתת מרים ממיתת משה דכתיב ביה ע"פ ה' ומפני מה לא נאמר בה ע"פ ה' שגנאי הדבר לומר ויש בזה להקשות למה גמר מרים ממשה ולא מאהרן שג"כ נאמר ע"פ ה' באלה מסעי, ותו קשה ל"ל באהרן ע"פ ה' הא יש ג"ש דשם שם גבי דידיה ממשה כמו במרים, ותו קשה על הגמ' מה מקשה ומפני מה לא נאמר בה ע"פ ה' הא יש לנו ג"ש ע"ז, ואם יש בזה קושיא מה נעשה בכל הג"ש נקשה כן למה לא נאמר ההיא מילתא דילפת מג"ש בהדיא ונראה לתרץ כל זה, דמאהרן לחוד ליכא למילף דתקשה לך דילמא הא דאמר קרא ויעל אהרן הר ההר, ע"פ ה' וימת שם היינו העלייה שם ולא על מאי דאמר בתריה דאפשר דהמיתה לא היתה ע"פ ה', אלא מדמצינו במשה שמת ע"פ ה' ממילא גם גבי אהרן הוה הכי ולאו מג"ש אלא מדכתיב כאשר מת אהרן אחיך ממילא הויין המיתות שוות, ומש"ה ניחא דלא גמר מרים מאהרן כיון דאהרן גופיה לא מפורש אלא יליף ממשה א"כ נילף בקיצור ממשה, ומה דקשה ל"ל גבי אהרן ע"פ ה' נילף ליה ממשה מכח זה ר"ל דבא ללמד דגם העלייה היתה באהרן ע"פ ה' לקיים צווי הש"י וא"כ הך ע"פ ה' דגבי אהרן שייך לדקמיה דהיינו העלייה ושייך לדבתריה דהיינו המיתה, ומה שהקשינו מאי פריך ולמה לא נכתב ע"פ ה' גבי מרים מה חילוק יש בזה כיון שיש ג"ש. י"ל דכיון שאנו רואין ג' לימודים דהיינו באהרן ומרים ומשה ובשנים מהם נכתב בפירוש ע"פ ה' ובמרים נכתב ג"ש מה נשתנה גבי מרים דלא נכתב ג"כ כמו השנים, ומתרץ דודאי מצד הענין אין שינוי אלא שגנאי לומר כו':

3 שפתי חכמים פתח ↗

בנשיקה. מדכתיב כאן שם וכתיב גם גבי אהרן וימת שם אהרן, דאי לאו לג"ש אתי, שם שם תרי זמני דגבי מרים ל"ל, אלא ע"כ לג"ש אתי מה התם בנשיקה שהרי כתיב ע"פ ה', אף כאן בנשיקה:

3 מזרחי פתח ↗

ותמת שם מרים אף היא בנשיק' מתה. כאהרן אחי' דכתי' ביה על פי' יי' דאתיא שם שם בג"ש מאהרן כדאיתא בשלהי מ"ק דאל"כ תרי זימני שם במרים ל"ל:

3 רש"י על דברים פתח ↗

על פי ה'. בִּנְשִׁיקָה:

1 כל העדה. עֵדָה הַשְּׁלֵמָה, שֶׁכְּבָר מֵתוּ מֵתֵי מִדְבָּר וְאֵלּוּ פֵרְשׁוּ לַחַיִּים:

2 ותמת שם מרים. לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת מִיתַת מִרְיָם לְפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה? לוֹמַר לְךָ, מַה קָּרְבָּנוֹת מְכַפְּרִין, אַף מִיתַת צַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת מועד קטן כ"ח:

3 ותמת שם מרים. אַף הִיא בִנְשִׁיקָה מֵתָה, וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר בָּהּ "עַל פִּי ה'"? שֶׁאֵינוֹ דֶּרֶךְ כָּבוֹד שֶׁל מַעְלָה, וּבְאַהֲרֹן נֶאֱמַר "עַל פִּי ה'" בְּאֵלֶּה מַסְעֵי במדבר ל"ג:

1 רש"י על במדבר פתח ↗

כל העדה. כֻּלָּם שְׁלֵמִים וְעוֹמְדִים לִכָּנֵס לָאָרֶץ, שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶן אֶחָד מֵאוֹתָם שֶׁנִּגְזְרָה גְזֵרָה עֲלֵיהֶם, שֶׁכְּבָר כָּלוּ מֵתֵי מִדְבָּר וְאֵלּוּ מֵאוֹתָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן דברים ד' "חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" תנחומא:

1 רמב"ן על במדבר פתח ↗

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן – הָעֵדָה עֵדָה שְׁלֵמָה, שֶׁכְּבָר מֵתוּ מֵתֵי מִדְבָּר וְאֵלּוּ פָּרְשׁוּ לְחַיִּים - לְשׁוֹן רַשִׁ״י רש״י על במדבר כ׳:א׳. וְכֵן דַּעַת ר״א. וְאִם כֵּן, מַה צֹרֶךְ לְהַזְכִּיר כֵּן בְּבוֹאָם אַחֲרֵי כֵן אֶל הֹר הָהָר במדבר כ׳:כ״ב? וְר״א אָמַר אבן עזרא על במדבר כ׳:כ״ב כִּי הִזְכִּיר זֶה בַּעֲבוּר כִּי יָצָא אֱדוֹם לְהִלָּחֵם בָּם, הִזְכִּיר הַכָּתוּב שֶׁלֹּא נִפְקַד מֵהֶם אִישׁ בְּבוֹאָם מֵעִיר אֱדוֹם. וְאֵינוֹ נָכוֹן, כִּי יִשְׂרָאֵל נָטוּ מֵעָלָיו וְלֹא נִלְחַם בָּם כְּלָל. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי מִנְהַג הַכָּתוּב לְהַזְכִּיר כֵּן בִּמְקוֹם הַתְּלוּנוֹת: ״וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי״ שמות ט״ז:א׳, ״וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים״ שם י״ז:א׳. יוֹדִיעֵנוּ הַכָּתוּב כִּי הָיוּ כֻלָּם בַּתְּלוּנָה, וְכֵן ״וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם״ במדבר י״ד:א׳, ״וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת״ שם י״ז:ו׳. וְאָמַר כֵּן בְּבוֹאָם אֶל הֹר הָהָר לְהוֹדִיעַ שֶׁהָיוּ כֻּלָּם בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל אַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה', כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל" וְגוֹ' במדבר כ׳:כ״ט, וְאָמַר ״לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה״ במדבר כ׳:כ״ז. וּבְמִדְבַּר סִינַי רַבָּה במדבר רבה י״ט:ט׳ רָאִיתִי שֶׁהִזְכִּיר הַלָּשׁוֹן הַזֶּה ״עֵדָה שְׁלֵמָה״ וְכוּ' בַּכָּתוּב הַשֵּׁנִי בְּהֹר הָהָר בִּלְבַד, כִּי הָרִאשׁוֹן מִפְּנֵי הַתְּלוּנָה נֶאֱמַר כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי:

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה כל העדה, עדה השלמה, שכבר מתו מתי מדבר וכו'. כלומר כאן יש קפיצה אל תוך שנת הארבעים שבמדבר. ולא ידעתי אם המאורעות השליליים המסופרים עד כה אירעו במשך ארבעים שנות המדבר בפיזור, או תכופים זה אחר זה. פ' חקת תשנ"ח הערת הרב איתן שנדורפי שי': הגמרא במסכת תענית כט ע"א מוכיחה על פי סדר המאורעות שקרו לבני ישראל במדבר שהגזירה שלא יכנסו לארץ נגזרה עליהם בתשעה באב, וכך מסדרת הגמרא שם את סדר המאורעות: בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים עשה משה את המשכן ואת כליו וב־א' בניסן בשנה השניה הקים את המשכן שמות מ, יז. עשרים יום לאחר הקמת המשכן, ב־כ' בניסן, נסעו ישראל ממקומם במדבר י, יא. נסיעתם ארכה שלושה ימים כ'-כ"ב בניסן - שם י, לג. ביום השלישי נתאוו לבשר והתלוננו שה' אינו דואג להם כל הצורך שם יא, ד. על פי דרשת רבי חמא ברבי חנינא במסכת שבת קטז ע"א. במשך חודש שלם עשרים ותשעה ימים אכלו בשר וזה פסק ב־כ"ב בסיון. לאחר מכן מספרת התורה על מרים הנביאה שלקתה בצרעת שם יב, טו. הסגרה של מרים נמשך שבעה ימים והסתיים ב־כ"ט בסיון שם יב, טו. מיד לאחר מכן בא הציווי על שליחת המרגלים שם יג, ב, כלומר באותו היום נשלחו ותרו את הארץ במשך ארבעים יום, עד ח' באב. המרגלים שבו וסיפרו לישראל את מה שאירע להם בארץ ישראל שם יג, כו, ובאותו הלילה, ליל תשעה באב היה. וראה דברי רש"י לספר ויקרא א, א ולספר דברים ב, טז-יז.

2 מזרחי פתח ↗

ותמת שם מרים למה נסמכה פר' מיתת מרים לפ' פרה אדומה בשלהי מועד קטן והלא פ' פרה אדומה נאמרה בשנה שנייה ביו' שהוקם בו המשכן כדאיתא בפרק הנזקין ומיתת מרים היתה בשנת הארבעי' ומה ענין זה לזה:

2 משכיל לדוד פתח ↗

ותמת וכולי למה נסמכה וכו׳ ההרגש הוא דמפשטא דקראי משמע שאחר ציווי מעשה הפרה אירע מיתת מרים וזה א״א בשום פנים דמעשה הפרה היה כמה שנים קודם. דפרשת פרה אדומה היא אחד מח׳ פרשיות שנאמרו ביום שהוקם המשכן ומיתת מרים היתה בשנת הארבעים. ומעתה מקשה רש״י וא״כ למה נסמכה. ומאי דמשני לומר לך מה קרבנות מכפרין אף מיתת הצדיקים מכפרת. הק׳ המפ׳ ז״ל דא״כ מ״ש דאסמכה לפ׳ פרה שאינה קרבן ממש טפי הו״ל להסמיכה גבי קרבנות ממש. ותי׳ בדבק טוב דא״כ לא הוה מוכחה מלתא דדילמא מעשה שהיה כך היה שבאותו פרק מתה אבל גבי פרה מוכחא מלתא שפיר מלעיל. ולא נהירא דאי נמי הוה סמיך לה לפרשת ויקרא ולפרשת צו שפיר הוה מוכח מלתא דהנהו נמי ודאי נאמרו בתחלת הקמת המשכן. ונלע״ד דה״ט דאסמכה טפי לפרשת פרה להודיע מלתא בטעמא איך שורת הדין נותנת שימותו הצדיקים לכפר על עונות הדור דאטו טוביה חטא וכולי והודיע הכתוב שזה דומיא דפרה אדומה שאמרו במשל שבן השפחה טינף ואמרו תבא אמו ותקנח הצואה. ה״נ ידוע דכנסת ישראל היא קרויה אם הבנים וכמ״ש ז״ל אין אמו אלא כ״י שנאמר ואל תטוש תורת אמך. ועוד אמרו בפ׳ הרואה הבא על אמו בחלום יצפה לבינה שנאמר כי אם לבינה תקרא. והשתא ניחא שכשהבנים חוטאים הקב״ה נוטל החכמים והצדיקים והצדקניות שהם האבות והאמהות כדי שיקנחו הם הצואה שיכפרו על הבנים. וא״ש נמי דנסמכה מיתת מרים ולא מיתת צדיק א׳ כגון אהרן להודיע דאפילו נשים צדקניות מכפרות. וראיתי בשלהי מ״ק דהתם ל״ג מה קרבנות מכפרין אלא מה פרה אדומה מכפרת והשתא ניחא טפי מאי דאמרן. והת׳ שם כתבו מה פרה אדומה מכפרת פי׳ על מעשה העגל וכדאמרי׳ במ׳ משל לבן שפחה וכו׳ תבא אמו וכו׳ וקרוב לומר שהם ז״ל כוונו למאי דאמרן לאסבורי טעמ׳ למלתא. והטעם הוא מפני הערבות. ומ״מ נראה דהא דמיתת הצדיקים מכפר׳ היינו כדאמור רבנן התם דף כ״ה שכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלין לו כל עונותיו ובענין זה דוק׳ הוא דמכפר׳:

2 הערות ומקורות על תפארת ישראל פתח ↗

כי כל סילוק גשמי הוא סלוקו של החטא. וזהו יסוד נפוץ בספרי המהר"ל, ולדוגמה, בגו"א במדבר פ"כ אות ב ד"ה אמנם כתב לבאר מדוע מיתת צדיקים מכפרת רש"י במדבר כ, א, וז"ל: "כי סילוק החטא הוא כאשר יסולק ענין הראשון אשר היה בו החטא, שהיה בעל גוף, אשר הוא מסוגל לחטא... ולכך כל מיתה היא מכפרת על האדם, בעבור שהיא הסתלקות הגוף, שבו תלוי החטא. ובמיתת הצדיק... נחשב סילוק גופו סילוק לכל העולם, ובשביל סילוק זה נסתלק החטא". ושם המשיך לבאר על פי זה מדוע יום הכפורים מכפר, וז"ל: "כי יוה"כ ג"כ בשביל סילוק עניני הגוף, שאסור באכילה ובשתיה יומא עג:... ובשביל כך ראוי שיהיה כפרה במקום מעוט הגוף, שבו תלוי עיקר החטא". ובנתיב היסורין פ"א ב, קעה: כתב: "כאשר חטא ונטה אחר הגוף שממנו החטא, יש לו כפרה ע"י יסורין שממעטין הגוף". וראה למעלה פמ"ז הערה 53. וזו גם הסבה שמיתה מכפרת למעלה פכ"ג הערה 33. וה"ה לדידן, שכאשר אדם מתרומם למדריגת התורה, ופושט עצמו מגשמיותו, בזה גופא גנוזה כפרתו. כמו שכל כפרה יסורין, יום הכפורים, מיתה נעשית מצד התמעטות הגוף, ובכך גופא מסולק החטא.

3 גור אריה פתח ↗

אף היא בנשיקה מתה וכו'. בא לתרץ, דלא הוי צריך למכתב "שם", רק 'ותמת מרים', אלא לכך כתב "שם", למילף בגזירה שוה מאהרן, דכתיב אצלו גם כן "שם" להלן לג, לח, ואהרן מת בנשיקה, דכתיב אצלו שם "על פי ה'" כ"ה ברא"ם :

3 משכיל לדוד פתח ↗

ותמת שם וכו׳ בנשיקה וכו׳ מדברי רבינו נראה דיליף לה מג״ש דשם שם מאהרן ואף על גב דהוה אפשר למפרך מופנה מב׳ צדדין הוא דהכא במרי׳ כתיב תרי זימני שם שם ובאהרן נמי מופנה דכתיב וימת אהרן שם בראש ההר והואיל וכתיב בהדיא בראש ההר שם ל״ל. א״ו לאפנויי ולמילף למרים שהיתה בנשיקה אלא דבשלהי מ״ק אמרי׳ גבי מרים דיליף ג״ש שם שם ממשה. ונראה דאהרן גופיה אע״ג דכתיב ביה ע״פ ה׳ אצטריך למילף בדידיה ממשה משום דבאהרן לא כתיב עפ״י ה׳ במיתה גופה דהכי כתיב ויעל אהרן הכהן אל הר ההר ע״פ ה׳ וימת שם באופן דע״פ ה׳ לא קאי על ענין מיתתו אלא בענין עלייתו אל הר ההר והדר כתיב וימת שם. ואיכא לפרושי דר״ל דעלייתו ע״פ ה׳ היתה ובציוויו ולא קאי על המיתה כלל לומר שמת בנשיקה הילכך אצטריך למילף איהו גופיה ממשה דכתיב בהדיא וימת שם משה וכו׳ ע״פ ה׳ וטעמ׳ דמשה שהוא עדיף טפי דכתיב ביה ולא קם נביא עוד וכו׳ הוי טפי דרך כבוד של מעלה לכתוב בו בהדיא אבל באהרן שלא הגיע למדרגת משה דאף על גב דאמרי׳ הוא אהרן ומשה מלמד ששקולים היו היינו מעיקר׳ אבל אחר כך נתעלה משה טפי לא כתב ביה קרא כ״כ בבירור אלא ברמז ואף אותו רמז לא נכתב כאן שהוא עיקר סיפור מיתתו אלא בפ׳ מסעי. ומרים דלא הוי דרך כבוד של מעלה לא כתיב בה ע״פ ה׳ מכלל אפי׳ ברמיזא כמו גבי אהרן. ולזה כוון רש״י במאי דמסיים ובאהרן נאמר ע״פ ה׳ באלה מסעי כלומר ולא הכא מטעמא דאמרן. נמצא שעיקר המלמד לשניהם הוא משה ושפיר אמרו במ״ק אתיא שם שם ממשה ואם תאמר סוף סוף שם גבי אהרן למה לי. וי״ל דאי לאו שם דיתורא הוא לא הוה ילפי׳ לדידיה ממשה מע״פ ה׳ דהא איכא למפרך כדלעיל דמשה שאני:

« רש"י על במדבר י״ט:כ״ב רש"י על במדבר כ׳:ב׳ »