1כל העדה וכו׳ ואלו פרשו לחיים. פי׳ פרשו לחיים שלא היו בכלל גזרת במדבר הזה יתמו. אלא הללו כלם היו ראויים לחיות וליכנס לארץ אילו לא חטאו אבל האמת שלא היו כלם לפי שחטאו אחר כך בשטים ומתו במגפה כ״ד אלף. ולקמן במה שפירש״י בפרשת ויסעו מקדש מוכח טפי שזו כוונתו ע״ש:2ותמת וכולי למה נסמכה וכו׳ ההרגש הוא דמפשטא דקראי משמע שאחר ציווי מעשה הפרה אירע מיתת מרים וזה א״א בשום פנים דמעשה הפרה היה כמה שנים קודם. דפרשת פרה אדומה היא אחד מח׳ פרשיות שנאמרו ביום שהוקם המשכן ומיתת מרים היתה בשנת הארבעים. ומעתה מקשה רש״י וא״כ למה נסמכה. ומאי דמשני לומר לך מה קרבנות מכפרין אף מיתת הצדיקים מכפרת. הק׳ המפ׳ ז״ל דא״כ מ״ש דאסמכה לפ׳ פרה שאינה קרבן ממש טפי הו״ל להסמיכה גבי קרבנות ממש. ותי׳ בדבק טוב דא״כ לא הוה מוכחה מלתא דדילמא מעשה שהיה כך היה שבאותו פרק מתה אבל גבי פרה מוכחא מלתא שפיר מלעיל. ולא נהירא דאי נמי הוה סמיך לה לפרשת ויקרא ולפרשת צו שפיר הוה מוכח מלתא דהנהו נמי ודאי נאמרו בתחלת הקמת המשכן. ונלע״ד דה״ט דאסמכה טפי לפרשת פרה להודיע מלתא בטעמא איך שורת הדין נותנת שימותו הצדיקים לכפר על עונות הדור דאטו טוביה חטא וכולי והודיע הכתוב שזה דומיא דפרה אדומה שאמרו במשל שבן השפחה טינף ואמרו תבא אמו ותקנח הצואה. ה״נ ידוע דכנסת ישראל היא קרויה אם הבנים וכמ״ש ז״ל אין אמו אלא כ״י שנאמר ואל תטוש תורת אמך. ועוד אמרו בפ׳ הרואה הבא על אמו בחלום יצפה לבינה שנאמר כי אם לבינה תקרא. והשתא ניחא שכשהבנים חוטאים הקב״ה נוטל החכמים והצדיקים והצדקניות שהם האבות והאמהות כדי שיקנחו הם הצואה שיכפרו על הבנים. וא״ש נמי דנסמכה מיתת מרים ולא מיתת צדיק א׳ כגון אהרן להודיע דאפילו נשים צדקניות מכפרות. וראיתי בשלהי מ״ק דהתם ל״ג מה קרבנות מכפרין אלא מה פרה אדומה מכפרת והשתא ניחא טפי מאי דאמרן. והת׳ שם כתבו מה פרה אדומה מכפרת פי׳ על מעשה העגל וכדאמרי׳ במ׳ משל לבן שפחה וכו׳ תבא אמו וכו׳ וקרוב לומר שהם ז״ל כוונו למאי דאמרן לאסבורי טעמ׳ למלתא. והטעם הוא מפני הערבות. ומ״מ נראה דהא דמיתת הצדיקים מכפר׳ היינו כדאמור רבנן התם דף כ״ה שכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלין לו כל עונותיו ובענין זה דוק׳ הוא דמכפר׳:3ותמת שם וכו׳ בנשיקה וכו׳ מדברי רבינו נראה דיליף לה מג״ש דשם שם מאהרן ואף על גב דהוה אפשר למפרך מופנה מב׳ צדדין הוא דהכא במרי׳ כתיב תרי זימני שם שם ובאהרן נמי מופנה דכתיב וימת אהרן שם בראש ההר והואיל וכתיב בהדיא בראש ההר שם ל״ל. א״ו לאפנויי ולמילף למרים שהיתה בנשיקה אלא דבשלהי מ״ק אמרי׳ גבי מרים דיליף ג״ש שם שם ממשה. ונראה דאהרן גופיה אע״ג דכתיב ביה ע״פ ה׳ אצטריך למילף בדידיה ממשה משום דבאהרן לא כתיב עפ״י ה׳ במיתה גופה דהכי כתיב ויעל אהרן הכהן אל הר ההר ע״פ ה׳ וימת שם באופן דע״פ ה׳ לא קאי על ענין מיתתו אלא בענין עלייתו אל הר ההר והדר כתיב וימת שם. ואיכא לפרושי דר״ל דעלייתו ע״פ ה׳ היתה ובציוויו ולא קאי על המיתה כלל לומר שמת בנשיקה הילכך אצטריך למילף איהו גופיה ממשה דכתיב בהדיא וימת שם משה וכו׳ ע״פ ה׳ וטעמ׳ דמשה שהוא עדיף טפי דכתיב ביה ולא קם נביא עוד וכו׳ הוי טפי דרך כבוד של מעלה לכתוב בו בהדיא אבל באהרן שלא הגיע למדרגת משה דאף על גב דאמרי׳ הוא אהרן ומשה מלמד ששקולים היו היינו מעיקר׳ אבל אחר כך נתעלה משה טפי לא כתב ביה קרא כ״כ בבירור אלא ברמז ואף אותו רמז לא נכתב כאן שהוא עיקר סיפור מיתתו אלא בפ׳ מסעי. ומרים דלא הוי דרך כבוד של מעלה לא כתיב בה ע״פ ה׳ מכלל אפי׳ ברמיזא כמו גבי אהרן. ולזה כוון רש״י במאי דמסיים ובאהרן נאמר ע״פ ה׳ באלה מסעי כלומר ולא הכא מטעמא דאמרן. נמצא שעיקר המלמד לשניהם הוא משה ושפיר אמרו במ״ק אתיא שם שם ממשה ואם תאמר סוף סוף שם גבי אהרן למה לי. וי״ל דאי לאו שם דיתורא הוא לא הוה ילפי׳ לדידיה ממשה מע״פ ה׳ דהא איכא למפרך כדלעיל דמשה שאני:
