רש"י על במדבר ט״ו:ל״ח

רש"י על במדבר ט״ו:ל״ו » « רש"י על במדבר ט״ו:ל״ט

1 שפתי חכמים פתח ↗

ע"ש הפתילים כו'. דלטעם ראשון קשה הל"ל ועשו להם פתילים ע"ש שנאמר פתיל תכלת, לכן אמר ד"א. ולפי ד"א קשה הל"ל מציצין מאי ציצית, לכן פי' גם טעם ראשון דכתיב ויקחני בציצת ראשי:

1 משכיל לדוד פתח ↗

ועשו וכו׳ ע״ש הפתילים וכו׳ היינו החוטין הנתלים דהיינו הענף היוצא אחר הגדיל וצ״ל דקרי ליה כן ע״ש הענף וכמ״ש גם כן הרד״ק בשורש ציץ ועל זה ק״ק דאמאי קרי ליה שם על שם הענף טפי מהגדיל והרי הגדיל עיקר שאף אם נחתך כל הענף ולא נשאר בו אלא בכדי עניבה כשר והגדיל צריך שיהא שלם. לכך מייתי ד״א ולר״א ק׳ שאין הראיה עיקר המצוה ואמאי נקרא שמו על שם הראיה טפי מהעיקר מעשה המצוה לכך מייתי גם כן פי׳ ראשון:

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה פתח ↗

121 רש"י במדבר טו, לח: "'ציצית' על שם 'וראיתם אותו' במדבר טו, לט, כמו 'מציץ מן החרכים'".

2 שפתי חכמים פתח ↗

של חלזון. והוא דג העולה מן הים אחת לשבעים שנה, ומראיתו דומה לים וצבעו בו פתיל של צמר שנותנים בציצית:

2 משכיל לדוד פתח ↗

תכלת צבע ירוק וכולי לאו דוקא ירוק אלא הגוון שקורים בלע״ז בל״ו והוא נוטה לשחרות קצת כמ״ש רש״י בסמוך דומה לרקיע המשחיר לעת ערב:

1 ועשו להם ציצת. עַל שֵׁם הַפְּתִילִים הַתְּלוּיִם בָּהּ, כְּמוֹ יחזקאל ח', "וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי" מנחות מ"ב. דָּ"אַ: ציצת עַל שֵׁם וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, כְּמוֹ "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" שיר השירים ב':

2 תכלת. צֶבַע יָרֹק שֶׁל חִלָּזוֹן:

1 ברטנורא על התורה פתח ↗

ציצית על שם פתילין וכו' ד"א ציצית על שם מציץ מן החרכים. קשה מאי ד"א י"ל דלפי פי' ראשון הל"ל ציצת בפתח כמו שאמר בציצת ראשי. ועוד שהרי רבים הם והיה לו לומר צציות לכך פי' ד"א על שם וראיתם אותו והרי הוא שם לנקבה יחידה כמו גיגית עדית:

1 דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ציצית פתח ↗

ענף שעושין על כנף הבגד ממין הבגד הוא הנקרא ציצית מפני שהוא דומה לציצית של ראש שנאמר ויקחני בציצית ראשי וכו'. ובגמ' במס' מנחות מ"ב ע"א איתא ת"ר אין ציצית אלא ענף וכן הוא אומר ויקחני בציצית ראשי עיי"ש ונראה כי יקרא ציצית כי דומה לענף וכאשר מצינו ציצית ראשי כמו הענף מהעץ וכמו"כ הציצית מהבגד וא"כ יהיה פי' ציצית ענף וכמו"כ ציץ השדה ציץ נובל על צמחי השדה וכיו"ב על דרך זה ורבינו כתב ענף וכו' שהוא דומה לציצית של ראש וכו' ולא שהוא עצמו לשון ענף כמו שערות הראש שנקראין ציצית על כי המה כמו ענפי העץ ועוד בגמ' שם דף מ"א ע"ב אין ציצית אלא יוצא ואין ציצית אלא משהו וברש"י אין שם ציצית אלא יוצא ותלוי ויוצא מן הכנף משהו עכ"ל בצאן קדשים אין לשון ציצית וכו' עיי"ש: ונראה דברש"י ירמי' מ"ח "תני ציץ למואב וז"ל תנו כנף למואב דבר תלאי ובולט מן האדם ומן הבהמה קרוי ציץ כמו והיה לכם לציצית ויקחני בציצית ראשי עכ"ל ונראה ציצין המעכבין וכו' במס' שבת מזה וציץ הזהב וי"ב הכל על דרך זה והענף יקרא ציץ וכן כל צמחי השדה עבור שבולטין מהעץ ומהאדמה וא"כ הענף יקרא ציץ ולא כי הציץ יקרא ענף וזה כמ"ש רבינו וזה שכתב שדומה וכו' אף שאינו בגוף ממש יקרא כדומה לשם ונראה מציץ מחרכים ג"כ מזה שנראה בולט מהבית וזה דאיתא בגמ' הנ"ל אין ציצית אלא יוצא וכמ"ש ברש"י אין לשון ציצית אלא יוצא כמ"ש הבולט יקרא ציץ וברש"י במדבר ט"ו ציצית על שם הפתילים התלויים בה כמו ויקחני בציצית ראשי ד"א ציצית על שם וראיתם אותו כמו מציץ מחרכים עכ"ל ולמ"ש מציץ מחרכים מלשון ציץ ונראה עבור כי כל הבולט יקרא ציץ כל הנראה ונופל ביותר לעין ג"כ לשון ציץ בו כמו הציץ ונפגע ובגמ' הנ"ל ואין ציצית אלא משהו היה נראה להיפך שתחלת שם הזה לצמחי השדה ועבור כי המה בולטין נקראו אח"ז בשם המושאל כמו דברים הבולטים בשם ציץ והלשון ציצית בהנחתו הראשונה בצמחי השדה יוצא ומשהו כצמחי השדה אלה הנובלים כציץ נובל שהמה משהו וקטנים לרוב ועיין במס' שבת פר"א ציצין המעכבין וכו':

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ועשו להם ציצת, על שם הפתילים התלוים בה, כמו וכו'. לא ברור לי, על מה מוסבת תיבת "בה" שברש"י, על "ציצת"? והרי הפתילים אינם תלוים בציצית כי הם הציצית, ושמא התיבה "בה" כינוי לכנף? פ' שלח תשל"ב הערת ר' חזקי פוקס שי': לשאלה זו נדרש בעל "ספר הזכרון". לדבריו, תיבת "בה" שברש"י מוסבת על הגדיל והחוטים ולא על הבגד. כלומר נאמר "ועשו להם ציצת" - באופן פשוט משמעות המילה "ציצת" היא החוטים המציצים מן הגדילים, אלא שכאן נאמר "ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם". מבואר אם כן שה"ציצת" אינה רק החוטים המציצים מן הגדיל, אלא הגדיל והחוטים גם יחד. לכן מבאר רש"י שאמנם המשמעות הפשוטה של "ציצת" היא החוטים המציצים, אלא שחוטים אלה, כיוון שהם עיקר הציצית ואף באורכם נוטלים שני שלישים מן האורך, לכן גם כשהתורה מדברת על חלק הגדילים עם חוטיהם היא מכנה אותם "ציצת".

2 מזרחי פתח ↗

תכלת צבע ירוק של חלזון. פי' חלזון הוא דג ועולה מן הים פעם אחת לע' שנה ומראית דמו ירוק דומה לים כדתניא בפר' התכלת וממנו צובעין הפתיל של צמר שנותנין בציצית:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרשת שבת הגדול פתח ↗

887 "קלא אילן - צבע הדומה לתכלת, ורחמנא אמר במדבר טו, לח 'פתיל תכלת', ותכלת דמיו יקרים, שצבוע בדם חלזון שאינו עולה מן הים אלא אחת לשבעים שנה" רש"י שם. ומאמר זה הביא בגו"א ויקרא פי"ט אות נה צב., שם במדבר פט"ו אות לה רלז:, גבורות ה' פמ"ה שלא:-שסב., וח"א לב"מ סא: ג, כט.. וחלק מהדברים יובאו בהערות הבאות. וראה למעלה הערה 845.

רש"י על במדבר ט״ו:ל״ו » « רש"י על במדבר ט״ו:ל״ט