רש"י על נדה ז׳ א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נדה ז׳ ע״א:א׳ רש"י על נדה ז׳ ע״א:ג׳ »

1 נדה פתח ↗

אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: שֶׁלֹּא תֹּאמַר בְּהוֹכָחוֹת שָׁנִינוּ כְּמוֹ שְׁנֵי שְׁבִילִין, דְּהָתָם חוּלִּין גְּרֵידָא נָמֵי מְטַמּוּ.

2 תוספתא כפשוטה על חלה פתח ↗

38-39. באיזה ספק אמרו בדבר הספק לחלה. בנדה הנ"ל: באיזה ספק אמרו בספק חלה. וכן בירושלמי נוסח הרש"ס נ"ה ע"א: ותני עלה וחלתה תלויה. באיזה ספק אמרו בספק חלה.48זו היא, כנראה, הוספת הרב ע"פ הבבלי הנ"ל. אבל ברור מתוך העניין שהירושלמי כיוון לתוספתא שלנו, אעפ"י שלא הביאה בפירוש. וברייתא זו מפרשת את הרישא =משנתנו שספק טומאה כאן היא מן החששות שאנו מטמאין בחלה ומטהרין בחולין דוגמת משנת זבים פ"ג מ"ב, שבחולין אין אנו חוששים שמא נגע בו הזב, ובתרומה אנו חוששים. כלומר, טומאה שבאה מחמת ספק, ואם וודאי נגעה היא מטמאה גם חולין, ולפיכך חוששין גם בחולין הטבולין לחלה, שהרי סוף כל סוף צריך להפריש חלה, ואחרי הפרשתה דינה כמו כל חלה, שיש להחמיר בה בחששות של תרומה וחלה. אבל בטומאה שאפילו וודאה אינה מטמאה חולין, כגון שנגע טבול יום או שני בעיסה, אין לשני מגע אצל הטבל ירושלמי חלה ספ"ב. וכן בפ"ג ה"ב: טבל מניינו כחולין, ואין טבול יום פוסל את הטבל מלעשותו תרומה כמשנת טבול יום פ"ד מ"א ואילך, ואין כאן טומאה כלל.49כן נתפרשה הברייתא בבבלי נדה ז' א'. ועיין גם בירושלמי כאן פ"ג ה"ב, נ"ט ע"א, ובפ"מ שם סד"ה טבל מניינו. ובדבר שספיקו מטמא חולין אין צורך לומר שחלתה תלויה, עיין ברש"י נדה ז' רע"א.50ועיין בר"מ פ"ח מה' בכורים ה"י. וכגירסתינו בדפוסים כ"ה אף בכי"י. ועיין מ"ש בח"ד כאן ובמה"פ פ"ג ה"ב ד"ה א"ר יונה ובערוך לנר נדה ז' א' ד"ה כל שודאי, ואין להגיה בדברי הר"מ.

1 שלא תאמר בהוכחות שנינו - בספק טומאה מוכחת:

2 כגון שני שבילין - אחד טמא ואחד טהור ספק הלך בטמא ספק הלך בטהור והא ספקא היא דמהניא בחולין הטבולין לחלה אבל טומאה שאינה מוכחת לא דהא לא איצטריך לאשמועינן דאפילו לחולין גרידא נמי מהני לאוכל חולין בטהרה הלכך מהניא נמי הכא:

« רש"י על נדה ז׳ ע״א:א׳ רש"י על נדה ז׳ ע״א:ג׳ »