רש"י על נדה ד׳ ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור נדה ד׳ ב:ד׳
4 וְאִי בָּעֵית אֵימָא: הָכָא בְּטוּמְאָה דְרַבָּנַן. דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי ״מַדָּף״, כְּדִכְתִיב ״עָלֶה נִדָּף״.
פירוש רש"י על נדה ד׳ ב:ד׳
4 בטומאה דרבנן - כגון הנך מעלות דחומר בקדש חגיגה כ: בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה שם יח: ומש"ה אפילו ברה"י ספקו טהור:
5 עלה נדף - דבר הקל ה"נ טומאה קלה. אית דאמרי מדף עליונו של זב ושבוש הוא דעליונו של זב מטמא ככר מן התורה בפרק בנות כותים לקמן נדה דף לב: נתקו הכתוב מטומאה חמורה לטומאה קלה לומר לך דאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ומעיקרא כי אותביניה הכי הוה ס"ד דעליונו של זב הוא: