רש"י על נדה מ״ז ב:כ״א

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נדה מ״ז ×¢×´×‘:כ׳ רש"י על נדה מ״ז ×¢×´×‘:כ״ג »

1 תועפות ראם פתח ↗

ביום ל' ללידתו כו' כצ"ל וכ"ה בנדפס אלא שכ' שם אח"ז ואיזו היא מצותו והנכון כמש"כ כאן ואז היא מצותו וכ"כ רבינו בסמוך שמצותו ביום ל' וכן אח"כ כ' רבינו כאן בהכת"י וז"ל וא"כ מצותו ביום ל' משנה וסוגיא דכולא תלמודא הכי לכן ספק בידי עכ"ל ובנדפס חסר דברים אלו וכן הרוקח תלמיד הרא"ם בסי' ש"ס כתב בזה"ל וביום ל' מצוה לפדותו דכתיב מבן חדש תפדה בפ"א דב"ק בכור שנטרף אין פודין אותו ביום ל' ופדיית יום ל' מעל"ע שלא יקדים כדאמר לענין ערכין בנדה בפ' יו"ד דמ"ז מעת לעת והפודה בנו בתוך ל' קי"ל אין בנו פדוי עכ"ל ובביאור דעת היריאים הבין הב"ח ביו"ד סי' ש"ה ובתשובותיו סי' קכ"ה דמונין ל' יום כ"ט י"ב תשצ"ג וכן הסכים הש"ך שם ס"ק י"ב וס"ק י"ט אך הפ"מ ח"א סי' ג' הקשה לשיטת הרא"ם ממגילה ה' א' שאין מחשבין שעות לחדשים גם המג"א סי' של"ט סק"ח דחה דיעה זו ממגילה שם ועיין בס' תפארת צבי שו"ת יו"ד סי' מ"ה מ"ו מש"כ בזה והגאון חכ"צ בתשובותיו סי' קי"ד כ' דגם היראים לא כיון מעולם לחשוב חדש על רגעים וכוונת היראים אינו אלא לבאר מנלן דמשמעות חדש הוא ל' יום דילמא הוא כ"ט יום ע"ז ביאר דחודש משמע חידוש לבנה שהוא כ"ט י"ב תשצ"ג ממילא ע"כ הוא ל' יום דהיום הולך אחר הלילה ואין מונין במצות לרגעים ועיין בשבות יעקב ח"ב סי' פ"ז והרב פרח מטה אהרן בתשובותיו ח"ב סי' פ"א חלק על הב"ח וש"ך והעלה דאף אם בדיעבד פדה אחר כ"ט י"ב תשצ"ג יש לחזור ולפדותו הביאו הברכ"י ליו"ד סי' ש"ה סי' ט"ו, גם בס' רביד הזהב פ' קרח פ' ופדויו מבן חדש תפדה כ' בזה"ל כ' בס' יראים סי' שנ"ג דחדש דוקא דהיינו כ"ט יום י"ב שעות תשצ"ג חלקים נראה ביאור דבריו משום דאם נולד סמוך לחשיכה אז הני שלשים יום הוויין רק כ"ט יום וחדש לא כלה דהיינו כ"ט י"ב תשצ"ג וקמ"ל דבכה"ג בעינן חדש דוקא לחומרא עכ"ל ובס' האשכול ח"ב סי' מ"א כ' שם יש מי שאומר דל' יום דבכור מנינן לחדש הלבנה שהיא לקבלתינו כ"ט יום ומחצה וב' ידות שעה וע"ג חלקים וחדש זה יהיה שלם מעל"ע ואח"כ ראוי לפדיון כדאי' ביו"ד דמ"ז שבבן ושבבת מעל"ע ואמר למאי הלכתא לערכין מבן חדש ומה בן חדש לערכין מעל"ע כך בן חדש דפדיון מעל"ע וחדש נקרא זמן הלבנה שמתחדשת ונראית אחר שנסתרה ומי שעבר עליו זמן זה בן חדש נקרא עכ"ל והאשכול בעצמו השיג עליו שם וכ' ולא נמצא בגירסתינו כך אלא למאי הלכתא לערכין והיינו לערך שנים ולמ"ד לפרקין דיו"ד הא נמי לשנים אבל לענין ערך חדש ופדיון אמרו ל' יום ואמרו סתם יום ל' כלמטה הימנו בערך ובפדיון כו' ועיי"ש בביאור נחל אשכול דמ"ש האשכול בשם יש מי שאומר הם ממש דברי היראים סי' שנ"ג וכ' שם הנחל אשכול בדעת היראים וז"ל יש בזה קולא אם נולד תחלת יום א' כשיגיע שעה ב' למחרת יום ב' אחר ד' שבועות ראוי לפדיון ולדידן דוקא בתחלת יום ג' יום ל"א ללידה, ולפעמים חומרא אם נולד בשעה אחרונה ביום א' ליראים אינו ראוי עד מחרת יום ג' ולדידן תחלת יום ג' עכ"ל וכ"ז הוא על דרך מש"כ הב"ח והש"ך דלא כמש"כ החכ"צ אולם כולם לא ראו הכת"י שרבינו מסתפק בזה שכ' לכן ספק בידי ואם נפרש כמש"כ הב"ח והש"ך שפיר י"ל דרבינו לא פסיקא ליה זה החידוש דאחר כ"ט י"ב תשצ"ג יהיה ראוי לפדיון אבל אם נפרש כמש"כ החכ"צ הנ"ל דגם היראים ס"ל דבעינן ל' יום ולא כ"ט י"ב תשצ"ג א"כ מאי ספיקו של רבינו בזה, אולם בשכבר הימים נשאתי ונתתי בזה הענין עם הרב הגאון אדמו"ר נצי"ב זצ"ל מוואלאזין ואחר שכיון מדעתו בפי' היראים כמש"כ החכ"צ כ' וז"ל עתה נבא למש"כ היראים וצריך שיהא החדש שלם מעל"ע כדאמרינן בפיו"ד שבבן ושבבת מעל"ע ואמר למאי הלכתא לערכין מבן חדש וכאשר אמרו חכמים לערכין מעל"ע כך נאמר חדש דפדיון מעל"ע והנה ידוע דיש שני שיטות בפי מעל"ע רש"י בנדה מ"ז ב' פי' מעל"ע מיום אל יום ולא אמרינן למנין עולם כו' ולא פי' משעה לשעה ג"כ ופי' מקום הלימוד מדכתיב בבן ששים שנה ומעלה וה"ה בכל שני דערכין וצ"ל דאע"ג דבמס' ערכין די"ח לא מצינו ללמוד מדכתיב ומעלה אלא לענין דשנת ששים כלמטה הימנו וה"נ שנת חמש ושנת עשרים מכ"מ העלה רש"י דה"ה למדין מדכתיב ומעלה שיהא כל שנת ששים כלמטה הימנו היינו שנה שלו ולא של מנין עולם זהו דעת רש"י בנדה אבל בערכין י"ח ב' פי' מעל"ע משעה לשעה ובזה לא ילפינן מדכתיב ומעלה אלא משנה שנה דבתי ערי חומה ועיין הע"ש סי' קט"ז אות ב' ובהרחב דבר פ' בהר כ"ה ל' ואם נימא דהיראים מפרש מעל"ע כפירש"י בנדה והעלה עוד דכמו לענין שנה כל שנת חמש ושנת עשרים כלמטה היינו שנה שלו ה"נ יום ל' דחדש כלמטה ומזה נ"ל יום ל' דבכור וקשה עלינו שהרי לזה הפי' נ"ל מדכתיב ומעלה וא"כ לא נצרכנו ללמוד בכור מערכין הרי מפורש בבכורות דמ"ט דנ"ל בכור חודש חודש מבמדבר דכתיב בפי' ומעלה והובא ביראים אלא ס"ל להיראים כפירש"י בערכין דמעל"ע פי' משעה לשעה וזה לא למדנו מדכתיב ומעלה אלא משנה שנה והעלה היראים דמסתמא ה"ה בן חודש דערכין בעינן שלשים יום מעל"ע היינו משעה לשעה וס"ל דה"ה בן חודש דבכור נ"ל מבן חודש דערכין אבל דבר חדש הוא עכ"ל ולפי"ז י"ל דרבינו כאן בהכת"י מסתפק בחידוש זה, שוב כתב אלי הרב הגאון נצי"ב הנ"ל בזה"ל אחרי העריכי את המכתב נתיישבתי לבאר דעת היראים דודאי מפרש מעל"ע כפירש"י בנדה שאינו משעה לשעה אלא דלא נימא למנין עולם אלא דלא מפרש כרש"י דנ"ל מדכתיב ומעלה דמומעלה לא למדנו אלא שיהא שנת ששים כלמטה וכן בערכין בשארי שנים בין ביום ל' דבן חדש אבל שיהא שנתו שלו לא שמענו מומעלה אלא נ"ל בשני דערכין משנה שנה לג"ש מבתי ע"ח דכתיב שנת ממכרו וכ"ת א"כ ה"נ נלמוד מבתי ע"ח דה"ה משעה לשעה הא לא קשיא דמבואר בערכין דל"א א' דלענין בתי ע"ח ג"כ בעינן קרא בפ"ע מדכתיב ימים נ"ל משעה לשעה וכן לענין קדשים איתא בזבחים דכ"ה ב' דבעינן קרא לענין משעה לשעה ולא נ"ל מדכתיב בן שנתו ולא של מ"ע וא"כ הא דנ"ל בכה"ת שנה שנה אינו אלא מה דלמדנו משנה כמו לענין מ"ע מדכתיב שנת ממכרו וכן לענין שיהא חודש העיבור בכלל מדכתיב שנה תמימה משא"כ משעה לשעה דנ"ל מדכתיב ימים. מעתה צדק היראים דלענין שיהא בן חודש שלו ולא של מ"ע נלמד מבן חדש דערכין וחודש דערכין משנה דערכין ושנה דערכין משנה דבתי ערי חומה אבל משעה לשעה לא ידענו אפילו בשנה דערכין עכ"ל מיום א' לסדר מה טובו אהליך תרמ"ו, ולפי"ז רבינו מסתפק דילמא כפירש"י דכל שנודע שאין נפל פודין אפילו בתוך ל' יום.

2 חכמת שלמה על נדה פתח ↗

רש"י בד"ה שבבן ושבבת כו' בעינן אליבא דהאי תנא כו' כצ"ל:

21 מעת לעת - מיום ליום ולא אמרינן למנין עולם שתכלה שנתו ערב ר"ה:

22 שבבן ושבבת - קסבר היינו בן עשרים שנה ובת עשרים שנה דמתני'. אלמא מעת לעת בעינן אליבא דהאי תנא והנך דלעיל סברי לה כעולא:

« רש"י על נדה מ״ז ×¢×´×‘:כ׳ רש"י על נדה מ״ז ×¢×´×‘:כ״ג »