רש"י על נדה ל״ז א:י״ז

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור נדה ל״ז א:י״ז
17 אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: ״מִזּוֹבָהּ״ — ״מִזּוֹבָהּ״ וְלֹא מִנִּגְעָהּ, ״מִזּוֹבָהּ״ וְלֹא מִלֵּידָתָהּ. וְאַבָּיֵי אָמַר לָךְ: תְּנִי חֲדָא ״מִזּוֹבָהּ״ וְלֹא מִנִּגְעָהּ, וְלָא תִּתְנֵי ״וְלֹא מִלֵּידָתָהּ״.
פירוש רש"י על נדה ל״ז א:י״ז
17 מזובה - וספרה לה מזובה:
18 ולא מנגעה - כיון שטהרה מזובה סופרת מיד ותביא קרבן לזיבתה ואז תטהר מלטמא בועלה ואפילו מנוגעת ולא צריכה להמתין עד שתטהר אף מנגעה:
19 ולא מלידתה - כיון שטהרה מזובה סופרת מיד ואינה צריכה להמתין עד שיעברו ימי לידתה. אלמא ילדה בימי ספירה אינה סותרת ועולה: