רש"י על נדה כ״ז ב:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור נדה כ״ז ב:י׳
10 וְאַזְדָּא רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד. רַבִּי שִׁמְעוֹן — הָא דַּאֲמַרַן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר — דְּתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: בְּהֵמָה גַּסָּה שֶׁשָּׁפְעָה חֲרָרַת דָּם, הֲרֵי זוֹ תִּקָּבֵר, וּפְטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה.
פירוש רש"י על נדה כ״ז ב:י׳
10 אמרו דבר אחד - ולקמן מוקמינן דר"א בן יעקב משום בטול ברוב:
11 בהמה גסה - שלא היה לה ולד מעולם:
12 תקבר - החררה שהוא מיחוי של בכור:
13 ופטורה מן הבכורה - שאם תלד עוד אין ולדה לכהן: