רש"י על נדה כ״ו א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור נדה כ״ו א:ט׳
9 רַב הוּנָא בַּר תַּחְלִיפָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא מְצוּמְצָמִין, וְאֵיפוֹךְ שְׁמַעְתָּתָא. גַּבֵּי בְּכוֹרוֹת — שֶׁיָּצְאוּ דֶּרֶךְ מַרְגְּלוֹתֵיהֶם, וָלָד דְּאִית בֵּיהּ חִיּוּתָא סָרֵיךְ וְלָא נָפֵיק, סַנְדָּל דְּלֵית בֵּיהּ חִיּוּתָא שָׁרֵיק וְנָפֵיק. גַּבֵּי כָּרֵיתוֹת — שֶׁיָּצְאוּ דֶּרֶךְ רָאשֵׁיהֶן, וָלָד דְּאִית בֵּיהּ חִיּוּתָא מִדְּנָפֵיק רֵישֵׁיהּ הָוְיָא לֵידָה, סַנְדָּל עַד דְּנָפֵיק רוּבֵּיהּ.
פירוש רש"י על נדה כ״ו א:ט׳
9 מצומצמין - שוכבין זה אצל זה:
10 ואיפוך שמעתתא - מימרא דרב פפא דאמר בבכורות שיצאו דרך ראשיהן:
11 סריך - אוחז בידיו למעלה ואינו ממהר לצאת וסנדל מחליק ויוצא קודם:
12 שריק - מחליק:
13 הויא לידה - דקיימא לן בהאי פירקא דף כח. יצא ראשו הרי הוא כילוד אבל סנדל עד דנפיק רובא דאין ראש נפל חשוב דהכי אמרינן בבכורות דף מו: אין הראש פוטר בנפלים ואדנפיק סנדל נתגיירה וטבלה: