רש"י על נדה י״ז א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נדה י״ז ע״א:ג׳ רש"י על נדה י״ז ע״א:ה׳ »

4 אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: חֲמִישָּׁה דְּבָרִים הֵן שֶׁהָעוֹשֶׂה אוֹתָן מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ וְדָמוֹ בְּרֹאשׁוֹ — הָאוֹכֵל שׁוּם קָלוּף, וּבָצָל קָלוּף, וּבֵיצָה קְלוּפָה, וְהַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין מְזוּגִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן הַלַּיְלָה, וְהַלָּן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, וְהַנּוֹטֵל צִפׇּרְנָיו וְזוֹרְקָן לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהַמַּקִּיז דָּם וּמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ.

פירוש רש"י על נדה י״ז א:ד׳

4 דמו בראשו - נענש על עצמו וחובת דמו נדרשת ממנו לאחר מיתתו וראיה לדבר ודמו בראשנו דמרגלים יהושע ב׳:י״ט חובת דמו יהא מוטל בראשנו:

5 ומתחייב בנפשו - כלומר הוא גורם לעצמו:

6 שעבר עליהם הלילה - אכולהו קאי אשום ובצל ומשקין:

« רש"י על נדה י״ז ע״א:ג׳ רש"י על נדה י״ז ע״א:ה׳ »