מקור נחמיה ו׳:ט״ז
1 וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר שָֽׁמְעוּ֙ כׇּל־א֣וֹיְבֵ֔ינוּ וַיִּֽרְא֗וּ כׇּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר סְבִֽיבֹתֵ֔ינוּ וַיִּפְּל֥וּ מְאֹ֖ד בְּעֵינֵיהֶ֑ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֚י מֵאֵ֣ת אֱלֹהֵ֔ינוּ נֶעֶשְׂתָ֖ה הַמְּלָאכָ֥ה הַזֹּֽאת׃
פירוש רש"י על נחמיה ו׳:ט״ז
1 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ כָּל אוֹיְבֵינוּ. דָּבָר זֶה שֶׁנִּשְׁלַם בִּנְיַן הַחוֹמָה:
2 וַיִּרְאוּ כָל הַגּוֹיִם. וְכַאֲשֶׁר רָאוּ כָל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁנִּגְמַר בִּנְיַן חוֹמַת הָעִיר:
3 וַיִּפְּלוּ מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם. נָפְלוּ הֵם עַצְמָם בְּעֵינֵיהֶם שֶׁהָיוּ מוֹאֲסִים בְּעַצְמָם, כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם: