רש"י על נחמיה ד׳:ד׳

1 וַיֹּאמֶר יְהוּדָה. כָּךְ הָיוּ אוֹמְרִים וּמִתְאוֹנְנִים אַנְשֵׁי יְהוּדָה:

2 כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל. הַסּוֹבְלִים וְעוֹמְסִים הָאֲבָנִים וְהָעֵצִים לְבִנְיַן הַחוֹמָה נִכְשְׁלוּ בְכֹחָם, שֶׁאֵין בָּהֶם כֹּחַ לִבְנוֹת מִפְּנֵי הָאוֹיְבִים:

3 וְעָפָר הַרְבֵּה. עֲדַיִן יֵשׁ טִיט וְחֹמֶר הַרְבֵּה לִיתֵּן בְּבִנְיַן הַחוֹמָה, לוֹמַר שֶׁעֲדַיִן הַמְּלָאכָה גְּדוֹלָה עָלֵינוּ לִבְנוֹת, וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לִבְנוֹת בַּחוֹמָה מִפְּנֵי פַּחַד הָאוֹיְבִים: