רש"י על נחמיה ג׳:ל״ה

1 וְטוֹבִיָּה הָעַמּוֹנִי אֶצְלוֹ. טוֹבִיָּה הָיָה אֶצְלוֹ שֶׁל סַנְבַלָּט:

2 וַיֹּאמֶר. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר וּמַלְעִיג:

3 גַּם אֲשֶׁר הֵם בּוֹנִים. אַף הַבִּנְיָן הַזֶּה אֲשֶׁר הֵם בּוֹנִים:

4 אִם יַעֲלֶה שׁוּעָל. עַל הַבִּנְיָן לִפְרֹץ חוֹמַת הָעִיר, מַה יְּהֵא עָלָיו? לוֹמַר שֶׁאֵין לַבִּנְיָן תַּקָּנָה, וְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה יָבֹא וְיִפְרֹץ בּוֹ: