רש"י על נדרים ז׳ א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נדרים ז׳ ע״א:ח׳ רש"י על נדרים ז׳ ע״א:י׳ »

9 מְנוּדֶּה אֲנִי לָךְ וְכוּ׳. אָמַר אַבָּיֵי: מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא לְעִנְיַן מַלְקוֹת שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה. דְּאִם כֵּן, נִיתְנֵי ״רַבִּי עֲקִיבָא מַחְמִיר״.

פירוש רש"י על נדרים ז׳ א:ט׳

9 מנודה אני לך - כלומר כמנודה שאסור לההנותו כך אהא אסור ליהנות ממך:

10 ר׳ עקיבא היה חוכך בזה להחמיר - כאדם שמתחכך אילך ואילך כך איהו לא בריר ליה שיהא ודאי אסור:

11 לענין מלקות - שאם עבר אינו לוקה כל כך ודאי לא היה מחמיר:

« רש"י על נדרים ז׳ ע״א:ח׳ רש"י על נדרים ז׳ ע״א:י׳ »