רש"י על נדרים ע״ג ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נדרים ע״ג ע״ב:ג׳ רש"י על נדרים ע״ג ע״ב:ה׳ »

1 אור שמח על משנה תורה, הלכות תרומות פתח ↗

ואין מביאין תרומה מחו"ל לארץ ואם הביא לא תאכל מפני שהיא טמאה בארץ העמים כו'. מקור הלכה זו הוא ירושלמי סוף חלה. ונשאלתי מדודי הרב מוהר"ר יחזקאל חפץ ז"ל דבירושלמי גבי חלה שפיר אמר כן משום דע"כ כבר הוכשרה דהמפריש חלתו קמח אינה חלה, אבל תרומה הלא איתא גם בפירות ותבואה שאינם מוכשרים ושפיר מצי לאוכלם כשהביאם ואיך כייל רבינו דאין אוכלין תרומה שמחו"ל וצ"ע עכ"ל. והשבתי, דרבינו ז"ל דייק הלכה זאת מהא דאמר בירושלמי אראב"ז לאוכלה אי את יכול שלא יאמרו ראינו תרומה טמאה שנאכלת, לשורפה א"א יכול שלא יהו אומרים ראינו תרומה טהורה נשרפת להחזירן למקומן א"א יכול שלא יהו אומרים ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחו"ל כו', ומדנקט לשון תרומה אע"ג דחלה מקריא נמי תרומה גם בלשון חכמים אילו בדיוק היה הדין דוקא בחלה הוה ליה למיתני בכל אלו חלה טהורה חלה יוצא כו' כדי שלא לטעות, וע"כ דגם תרומה הדין כן כמו בחלה, וכן העתיק רבינו בפירוש המשנה שם לשון הירושלמי וכתב העיקר בידינו שאין מביאין תרומה מחו"ל לארץ ואמרו בגמרא באילו התרומות כו', הרי דמזה הירושלמי יצא לרבינו דגם תרומה כן: אולם להבין טעמו של דבר הוא עמוק, דשיטת רבינו בפרק י"ב מהלכות טומאת אוכלין דהא דבעינן שיהא המשקה לרצון פירושו שיפול על האוכלין המוכשרים לרצון וכמו נפל הטל עליהם ושמח בכי יותן אבל אם נתלשו מן הקרקע לרצון אם נפלו הפירות בהם שלא לרצון אינם מוכשרים, ומשום זה דייק שם בכופה קערה על הכותל שאם הניח בהן פירות הוכשרו דוקא הניח שלדעת הניחן אבל אם נפלו תוך המים אינם מוכשרין. ובזה מבואר הא דתנן משקין טמאים מכשירין בין לרצון בין שלא לרצון, ולפי שיטת הראב"ד ורש"י באורך בפ"ק דחולין דף ט"ז דמשקין תלושין לצורך דבר התלוש לרצון כמו כופה קערה ע"ג כותל בשביל שיודחה הכותל תו אף כי נפלו בה פירות שלא ידע מהם כלל ג"כ מוכשרים, א"כ איך משכחת לה אם לא נתלשו לרצון אינם משקים כלל ואינן מקבלין טומאה דמי גשמים ג"כ בעי מחשבה, ואם המה תחלתן לרצון הלא במשקין טהורים ג"כ מכשירין אעפ"י שיפלו על הפירות שלא לרצון ועיין ב"ב דף צ"ז בתוס' ועיין סוף מכשירין דמי גשמים ג"כ בעינן שיתלשו לרצון ואם לאו אינם משקין כלל ולא מקבלי טומאה וכבר עמד ע"ז באליהו רבא, ומזה מבואר כשיטת רבינו דאעפ"י שנתלשו לרצון בעינן שיפלו על הפירות לרצון והארכתי בזה בהלכות טומאת אוכלין פי"א, וזה מבואר במשנתינו מכשירין פ"ו ועל כולם נאמן ע"ה לאמר טהורין הן פירוש שלא הוכשרו וכמו דתניא בחגיגה דף כ"ב נאמן ע"ה לומר פירות לא הוכשרו כו' וכן פסק רבינו בהלכות טו"א פט"ז לפי שהפירות אינם בחזקת מוכשרין, והנה תנן המרעיד את האילן להשיר ממנו משקין היוצאין הרי הן תלושין ברצון ותו כי נפלו על הפירות ג"כ הוי מכשירין רק באופן שיפלו עליהם לרצון לשיטת רבינו ועיין כס"מ שם ובחדושי. וכיוצא בזה כמו הממחק הכרישה להסיר המים שעליו וכיו"ב כולהו הוי תלושין לרצון ואם יפלו על הפירות לרצון מכשירים. וכ"ז בארץ ישראל אבל בארץ העמים דגזרו על גושה ועל אוירה תו בכל הנך מילי דהווי תלושים לרצון כמו המרעיד אילן וכיו"ב תו נתטמאו מדין טומאת ארץ העמים והוי משקים טמאים דמטמאי אף כי נפלו על הפירות שלא לרצון הואיל דטומאתן עם הכשרן באים כאחד ולא הוי דומיא דמה דכתיב בקרא וכי יותן מים על זרע ואחר כך ונפל מנבלתם עליו, וכיון דהכשירן באה אף שלא לרצון ולא ידע מנפילתן על הפירות כלל, לכן כל הפירות והתבואות בארץ העמים בחזקת מוכשרין ולכן כל תרומה שבחו"ל אינה נאכלת בארץ ישראל דדינה כדין תרומה טמאה. והדבר ברור דשכיח טובא שיהא מי גשמים תלושין לרצון ותו אף אם לא ידע שנפלו על הפירות ג"כ מוכשרין, ובפרט למ"ד דכלי טמא חושב משקה הואיל וטומאתו של משקה בא כאחד עם נגיעתו בכלי, א"כ בארץ העמים שטומאת המשקין בא תיכף מכי נתלש א"כ לא בעי מחשבה כלל לשווינהו שיהיו משקין תלושין לרצון הואיל ותיכף כי נתלשו הוי טמאין מחמת ארץ העמים, לכן הוה"ד למ"ד דאין כלי טמא חושב משקין ג"כ בזה לא פליגי דכל הפירות והתבואות בארץ העמים הוי בחזקת מוכשרים, לכן שפיר אמר הירושלמי דאין מביאין תרומה מחו"ל לארץ שמא יאמרו ראינו תרומה טמאה נאכלת שכולן בחזקת מוכשרים ומקבלין טומאה מארץ העמים ודוק: וכיון שזכינו לזה מדוייק לנו מאוד דברי רבינו לעיל פ"א הכ"ב פירות שיצאו חו"ל פטורין מן החלה ומן התרומות ומן המעשר כו' ואם נקבעו למעשר ביד ישראל אחר שנכנסו לארץ חייבין במעשרות מדבריהם. דהדבר פלא דהשמיט רבינו דין תרומה דביה עסיק ונקט מעשר ולענין הפטור אם יצאו כתב גם תרומות, ודברי רבינו המה מספרי פרשת שלח סימן ק"י ושם לא נזכר רק מעשר פירות חו"ל שנכנסו בארץ חייבים בחלה ובמעשר, אולם רבינו דלענין הפטור דייק תרומות ומעשרות ולגבי החיוב אם נכנסו לארץ דייק מעשר לחוד צ"ע. ולפום מה שהעלינו א"ש, דהגמרא בפסחים מסיק דלו ולא לאורו כתיב ותרומה שלא תהיה ראויה לאכילה אינו צריך להרים כלל, והא דמפרישין טבל טמא הוא משום דהיה לו שעת הכושר שהיו ראוים לתת לו עצמו לאכילה טרם שנטמאו ואימת לא היה לו שעה"כ פירשו בגמרא כגון דאחמיץ במחובר דאז אינה תרומה משום דבעודו במחובר אם הפריש לא חלה עליו שם תרומה לכן לא היה לו שעה"כ ואינה תרומה אף לריה"ג דחמץ בפסח מותר בהנאה אבל טומאה במחובר ליתא דאינו מקבל טומאה, ורבנן בתוס' מנחות דף כ"ה וביבמות פרק האשה רבה כתבו דאם היו הפירות משקה טופח עליהן ובא אדם טמא ותלשן דאז לא הי' להן שעת הכושר פטורין מן התרומה יעו"ש. ונתבונן כיון שאם תרם פירות בעודן שלא נגמרה מלאכתן למעשר בחו"ל ותרם מהם הרי אין תרומתו תרומה לגבי דאם יכנסו לארץ ויתחייבו מדבריהם שיפטרו במה שתרם קודם כמפורש כמה קולות שהקילו בתרומת חו"ל בעודה בחו"ל שנאכלת לטבו"י ובטילה ברוב כמפורש ריש פרק עד כמה דלא חשיבא תרומה כלל ואיך יפטר מה שתתחייב במעשר אחרי שתכנס לארץ קודם קביעותה ונמצאת כאן אף לאחר שנתלשו מכ"מ מקרי לא היה לה שעה"כ כיון שקודם חיובה אינה ראויה לאכילה שנטמאה טרם שנכנסה לארץ בטומאת ארץ העמים ודאי דפטורה מלהרים תרומה אח"כ דלו ולא לאורו, ואטו יחמירו רבנן בחיוב תרומה דדבריהם יותר מהא דמחייבי דבר תורה דאם אינם ראוים לאכילה בעודן במחובר דלא היה להם שעה"כ דפטורים, וכאן לא הי' להם שעה"כ דבחו"ל היו פטורים ולא היו ראוים לאכילה טרם שהגיעו לאם יתרום מהן תרומה שיפטרו מחיובן וז"ב. ואין לפקפק דהא טומאתן אינה רק מד"ס לא מה"ת ומה"ת ראוין לאכילה, ז"א דבפירות ארץ ישראל שנטמאו בטומאה דמדבריהם אפשר כן הדין דמה"ת ראוין לאכילה וחייבין בתרומה, אבל פירות חו"ל שנכנסו לארץ דעיקר חיובן אינו רק מדבריהם כמוש"פ רבינו ויש לכוון לזה לשון רש"י נדרים דף ע"ג ד"ה אלא בתרומה דרבנן כו' ובמקום אחר הבאתי ראיות לזה, א"כ לגבי חיוב דמדבריהם הרי לא היה שעה"כ לאכילה דנטמאו מדבריהם קודם חיובן וכמו דטומאה דבר תורה טרם שבאה לשעת הרמה פוטרת חיוב תרומה מה"ת כן אם אינם ראוים לאכול התרומה מדבריהם פוטר חיובם שמדבריהם וכמו שאמרו בפרק יוצא דופן דאתי דמוע דרבנן ומפקיע טבלא דרבנן כיון דמדרבנן לא חזי לאכילה והבן, ולכך נקיט רק מעשר דאיהו נאכל אף טמא כמו שדרשו ואכלתם אותו בכ"מ אף בקבר לכן חייב להפריש, ומשה"ט לא תני בספרי רק מעשר, אבל לפטור היוצאין מא"י לחו"ל דין תרומה ומעשר שוה ודברי רבינו מסולאים, ובשו"ע השמיט מדבריהם לכן כתב סתמא חייבין ודוק בכ"ז: והנה בירושלמי שם פ"ו דשביעית אמר טעמא דאין מביאין דאם אמר את כן אף הם מרדפים אחריהם לשם שילכו לארץ העממים וכי תני ר"ח גזרו עליהן והחזירום למקומם הלא מה שאינן נאכלין בארץ אם באו לארץ הכל מטעם אותו גזירה דשמא ילכו לארץ העממים, ולכן לפום מה דמסיק להחזירן למקומן אין את יכול שלא יהיו אומרים ראינו תרומה יוצא מארץ לחו"ל א"כ תו אינן נאכלין בארץ מטעם הך גזירה ואף בפירות שלא הוכשרו בחוץ לארץ ודוק. אולם יש לפרש בירושלמי דלמאי דסבר ר"ח דמחזירין למקומן ויש להן תקנה שפיר גזרו עליהן דאינן נאכלין מטעם דשמא ילכו הכהנים לשם, אבל לפום מה דמסיק דאין להן תקנה רק בשריפה ואסור להחזירן למקומן אפשר דמשום הך גזירה לחוד לא גזרו עליהן שלא יהיו נאכלין בארץ אם לא מטעם דשמא יאמרו ראינו תרומה טמאה נאכלת ובפירות שלא הוכשרו נאכלין בארץ, והדבר לא מוכרע ומסתברא כלשון ראשון ואכמ"ל:

2 חדושי הלכות על נדרים פתח ↗

רש"י בד"ה אבל כו' לא שמעת ליה כצ"ל:

4 אלא בתרומה דרבנן - בזמן הזה דלא הוי אלא מדרבנן אי נמי בתרומה דרבנן כגון עציץ שאינו נקוב ופירות שנכנסו מח"ל:

5 אבל נדרים דאורייתא - התם קא אמרי רבנן דאינו מיפר:

« רש"י על נדרים ע״ג ע״ב:ג׳ רש"י על נדרים ע״ג ע״ב:ה׳ »