רש"י על נדרים נ״ו א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור נדרים נ״ו א:ד׳
4 כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב הוּנָא בַּר חִיָּיא מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא: ״בַּיִת בְּבֵיתִי אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״ — מַרְאֵהוּ עֲלִיָּיה. טַעְמָא דַּאֲמַר לֵיהּ ״בַּיִת שֶׁבְּבֵיתִי אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״, אֲבָל ״בַּיִת״ סְתָם — אֵינוֹ מַרְאֵהוּ עֲלִיָּיה. לֵימָא, רַבִּי מֵאִיר הִיא? אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, מַאי ״עֲלִיָּיה״ — מְעוּלָּה שֶׁבַּבָּתִּים.
פירוש רש"י על נדרים נ״ו א:ד׳
4 האומר לחבירו בית שבביתי אני מוכר לך מראהו עלייה - משום דאמר בית בביתי משמע עלייה בתוך ביתי: טעמא דאמר בית בביתי הא אם אמר בית סתם אין יכול להראות לו עלייה. דאין עלייה בכלל בית:
5 אפי' תימא רבנן - לא תימא עלייה ממש מאי עלייה דקתני:
6 מעולה שבנכסיו - הבית המשובח שבבתיו צריך ליתן לו היכא דקאמר בית בביתי אבל אי הוה אמר בית סתם היה יכול להראות לו עלייה ממש דעלייה בכלל בית: