רש"י על נדרים מ׳ א

1 באיש - חלה ואית דגרסי באש:

2 כאילו שופך דמים - מפני שבני אדם שנכנסין לבקרו עושים לו לחולה כל צרכיו:

3 לא שיחיה ולא שימות - שהרי אינו יודע בעניינו של חולה:

4 דלא ליתרע מזליה - דדילמא מתצלנא לאלתר אי נמי דלא לישתעי מילי עילויה:

5 מכאן ואילך - חזי דלא מתרפא אמר להו פוקו ואכריזו:

6 ריעים כנעמן - שריפאוהו מצרעתו כגון אלישע דהוה נביא וזקן והשיאו עצה לנעמן:

7 אם יאמרו לך נערים בנה - בית המקדש:

8 וזקנים אומרים סתור - ואל תבנה:

9 וסימן לדבר מרחבעם - דכתיב מלכים א י״ב:ח׳ ויעזוב את עצת הזקנים וגו' ונחרב בית המקדש על אותה עצה והמורה לא פירש בבית המקדש ואיכא ברייתא. דקתני בהדיא בבית המקדש:

10 לא לסעוד - כמו במדבר ט״ז:כ״ט ופקודת כל האדם מתרגמינן וסעודא:

11 תלת שעי קמייתא רווחא דעתיה - כדאמר בעלמא ב"ב טז: אידלי יומא אידלי קצירא ודילמא אמר לא אצטריך למבעי רחמי עליה דאינו כל כך חולה:

12 יסעדנו - כמו ולחם לבב אנוש יסעד תהילים ק״ד:ט״ו:

13 ומניין שהשכינה כו' שנאמר ה' יסעדנו - קרי ביה יסערנו אי כמי יסעדנו ממש שמסעד שכינה על ראשו כדאמרן בהדיא ששכינה שרויה למעלה ממיטתו:

14 סהדא רבה פרת - כשנהר פרת גדול הוי עדות לגשמים שיורדין לא"י דא"י גבוה מכל הארצות ובאין גשמים ונופלין בפרת ומתגדל מהן והאי דאמרי' דנהר מתגדל ממי הגשמים הוי פלוגתא אדשמואל:

15 נהרא מכיפיה מתברך - שנובע מגדותיו ולא ממי גשמים: