רש"י על נדרים ל״ה א:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור נדרים ל״ה א:ו׳
6 כְּתַנָּאֵי: ״קֻוֽנָּם כִּכָּר זוֹ הֶקְדֵּשׁ״ וַאֲכָלָהּ, בֵּין הוּא וּבֵין חֲבֵירוֹ — מָעַל, לְפִיכָךְ יֵשׁ לָהּ פִּדְיוֹן. ״כִּכָּר זוֹ עָלַי לְהֶקְדֵּשׁ״ וַאֲכָלָהּ, הוּא — מָעַל, חֲבֵירוֹ — לֹא מָעַל. לְפִיכָךְ אֵין לָהּ פִּדְיוֹן. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
פירוש רש"י על נדרים ל״ה א:ו׳
6 קונם ככר זה הקדש - שאמר בלשון הקדש ובלשון קונם והוא הדין נמי לא אמרה אלא בלשון קונם:
7 בין הוא בין חבירו מעל - שהרי הקדישה סתם אכולי עלמא:
8 לפיכך - הואיל ויש בה מעילה יש בה פדיון ויצאה לחולין דהוי כשאר הקדש:
9 אמר זו עלי הקדיש - כיון דאמר עלי עליה דידיה שוויה הקדש והוא מעל אם אכל חייב לשלומי:
10 חבירו לא מעל - דלא אסרה אלא על עצמו וגבי חבירו הוי כחולין:
11 לפיכך אין לה פדיון - שהוא עצמו אין יכול לפדותה לעולם שהרי אמר עלי ולא על אחר ואחר אין יכול למעול בה: