רש"י על נדרים ל׳ ב:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור נדרים ל׳ ב:ז׳
7 וּמוּתָּר בְּנָשִׁים וּבִקְטַנִּים, שֶׁאֵין נִקְרָאִין ״שְׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ״ אֶלָּא אֲנָשִׁים. מַאי טַעְמָא — אֲנָשִׁים זִימְנִין דְּמִיכַּסּוּ רֵישַׁיְיהוּ וְזִימְנִין דְּמִגַּלּוּ רֵישַׁיְיהוּ. אֲבָל נָשִׁים לְעוֹלָם מִיכַּסּוּ, וּקְטַנִּים לְעוֹלָם מִיגַּלּוּ.
פירוש רש"י על נדרים ל׳ ב:ז׳
7 זימנין מיכסו רישייהו וזימנין מיגלו - והוו שחורי ראש:
8 אבל נשים לעולם מיכסו - שאינם שחורי הראש ועטופות כל שעה בלבנים:
9 וקטנים לעולם מיגלו רישייהו - כלומר איהו כי נדר אדעתא דגדולים נדר והני כיון דלאו גדולים נינהו ולא נהיגי מנהג גדולים להכי ליתנהו בכלל גדולים ומותר בהן: