רש"י על נזיר נ״ב ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור נזיר נ״ב ב:ו׳
6 וְעוֹד, הַמִּקְרָא מְסַיְּיעוֹ: ״וְעַל כׇּל נַפְשׁוֹת מֵת לֹא יָבֹא״. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַד יָמָיו הָיָה מְטַמֵּא, אִם מִשֶּׁמֵּת חָזַר בּוֹ — אֵינִי יוֹדֵעַ. תָּנָא: הוּשְׁחֲרוּ שִׁינָּיו מִפְּנֵי תַּעֲנִיּוֹתָיו.
פירוש רש"י על נזיר נ״ב ב:ו׳
6 עד ימיו - כלומר כל ימיו היה מטמא ר"ע שמא משמת חזר בו:
7 הושחרו שיניו - של ר"ש:
8 מפני תעניותיו - לפי שדרך גנאי היה משתעי עליה דר"ע ואמר אם משמת חזר בו: