רש"י על נזיר ל״ח ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נזיר ל״ח ע״א:י״א רש"י על נזיר ל״ח ע״ב:ב׳ »

1 נזיר פתח ↗

וְאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַד שֶׁיֹּאכַל מִן הָעֲנָבִים כְּזַיִת וְכוּ׳. תַּנָּא קַמָּא לָא מְדַמֵּי לְהוֹן לְכׇל אִיסּוּרֵי נָזִיר לִשְׁתִיָּה, וְרַבִּי עֲקִיבָא, כֵּיוָן דִּכְתִיב ״וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל״, מָה אֲכִילָה כְּזַיִת — אַף כֹּל אִיסּוּרִין כְּזַיִת.

2 נזיר פתח ↗

1 ת"ק לא מדמי להו - לכל איסורי נזיר לשתיה דאילו ענבים בכזית ויין ברביעית:

2 כיון דכתיב וענבים לא יאכל - לכל מלתא הוא דאתא דכשם שבזמן שהן ענבים מיחייב עליהן בכזית אף כל איסור שבנזיר בזמן שהן יין בכזית:

1 בנין ציון פתח ↗

תשובה – תתן אמת ליעקב אזעק ואשוע ומי יתן וינחוני רבותי וחברי על דרך נכון אל מטרת האמת בביאור הסתירה של שיעור הדם בגמרא אשר עדן בקשתי ולא מצאתי גם אחרי רואי תשובות ידידי מעלת כבוד הרבנים נ"י אב"ד דק"ק אבערדארף ודק"ק ווארמס יע"א כי הדרך אשר דרכו בו לחלק בין דם קרוש דבאכילה לדם צלול דבשתיה ואשר הי' נראה גם לי קרוב אל האמת בהשקפה הראשונ' לא יתכן כלל כאשר הזכרתי סי' נ"א כי הראי' מנזיר שחילק הרמב"ם בין אכילה לשתיה דאכילה בכזית ושתי' ברביעית כבר כתבתי שם שהיא להיפך דמדלא חילק גם לענין דם כן ע"כ בדם גם שתי' בכזית ושרק בנזיר דכתיב לאו בלשון שתי' ג"כ בזה אמרינן דסתם שתי' ברביעית כמשכ' רש"י בנזיר דף ל"ח בגליון והתוספ' שם ורש"י הוסיף דילפינן שכר שכר ממקדש וכן כתב ג"כ השיטה מקובצת שם בשם הירושלמי הרי משמע בפי' דבדם דכתיב רק לשון אכילה לעולם חייב בכזית אפילו שתה ובפרט אחר דבדם שתיתו היא דרך אכילתו כמו שכתבתי בשם הרשב"א שם ולא אבא בזה עוד רק לדון בדבר החדש אשר העיר עליו הרב אב"ד דק"ק אבערדארף נ"י ממה שכתב הרמב"ם הל' מאכלות אסורות פ' י"ד או שתה מן הדם מעט מעט אם שהה מתחלה ועד סוף כדי שתיית רביעית מצטרפין אשר מזה הוכיח הרב נ"י דס"ל להרמב"ם דשתית דם ומיחוי חמץ וחלב שיעורם ברביעית אכן א"ע נלענ"ד שגם משם ראי' להיפך דאם נאמר כן דשיעור החיוב ברביעית דוקא איך שייך התנאי אם שהה מתחלה ועד סוף כדי שתית רביעית הרי אחר שהזכיר שגמאו מעט מעט ושתה מעט מעט כבר נכלל בזה ששהה בשיעור החיוב דרביעית יותר מכדי שתית רביעית וה"ל להרמב"ם לכתוב בלבד דאם שתה הרביעית מעט מעט אין מצטרף כמו שכתב באמת לענין סתם יינם שכתב בזה הלשון השותה רביעית של סתם יינם מעט מעט ועוד שלהרב נ"י נראה פשוט דשיעור חיוב מיחוי חמץ הוא ברביעית וכבר הבאתי לעיל דברי הרמב"ם ריש הל' חומ"צ שכתב בפי' דבהמחה כזית חמץ ושתאו חייב ואף שאי אפשר להמחות כזית חמץ שלא יהי' אחר המחתו יותר מכזית בעבור המשקה שמעורב בו הרי עכ"פ לא התנה הרמב"ם רק שיהי' כזית חמץ ולא שיהי' אחר שנמחה שיעור רביעית וכן נראה ג"כ מדברי הרמב"ם ה' מאכלות אסורות פ' י' שכתב שם דעל יין ושמן של ערלה ושל כ"כ לוקין כדרך שלוקין על הזיתים ועל הענבים ואח"כ כתב דשיעור כל אכילה מהן כזית ע"ש משמע בפי' דגם על היין ועל השמן לוקה בכזית מדלא פרט בהן שיעור אחר אע"כ דכל היכי דכתיב האיסור בלשון אכילה לוקה על כזית בין שאכלו בין ששתאו רק לענין צירוף יש חילוק בין אכילה לשתי' דבאכילה שיעור הצירוף של כזית בכדי אכילת פרס שהוא ששה זיתים ובשתיה שיעור הצירוף של הכזית בכדי שתית רביעית שהוא שלשה זיתים ואביא ראי' מפורשת לכל זה ממה שכתב הרמב"ם הל' תרומות פ' י' וכשם שאכילת תרומה בכזית כך שתייתה בכזית אכל וחזר ואכל שתה וחזר ושתה אם יש מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס ומתחלת שתיי' ראשונה עד סוף שתיי' אחרונה כדי שתיית רביעית הרי אילו מצטרפים לכזית עכ"ל וע"ש בכ"מ שכתב הטעם בשם הר"י קורקוס דבאכילה נמשכה הנאה עד כדי אכילת פרס ובשתיי' רק עד כדי שתיית רביעית הרי עכ"פ מפורשים כאן ב' דברים – א' – דהיכי דכתיב האזהרה בלשון אכילה גם השתיי' היא בכזית – ב' – דאף היכי דשיעור שתיי' בכזית מכ"מ הצירוף הוא עד כדי שתיית רביעית ולכן מדוייק ג"כ לשון הרמב"ם שכתב גבי דם התנאי אם שהה מתחלה ועד סוף כדי שיעור רביעית דהפי' הוא אם שתה הכזית דם כל כך מעט מעט עד ששהה בכדי שיעור רביעית וכמו שכתב בפי' גבי תרומה. והיוצא מזה נוסף על מה שכתבתי כבר דבכל איסורים דכתיב האזהרה בלשון אכילה בין אכל בין שתה השיעור חיוב בכזית חוץ מנזיר מפני ששם כתיב הלאו ג"כ בלשון שתיי' וגם ילפינן שכר ממקדש רק לענין צירוף יש חילוק בין אכילה לשתיי' ועל כן ברור לענ"ד בלי ספק דבדם בין אכלו בין שתאו לעולם שיעור חיובו בכזית ודלא כמשכ' מעכ"ת הרבנים הנ"ל דבשתיית דם השיעור ברביעית ולכן עדיין לא הגענו לידע פשר הדבר מה דאמרינן ביבמות אבל דם עד דאיכא רביעית.

« רש"י על נזיר ל״ח ע״א:י״א רש"י על נזיר ל״ח ע״ב:ב׳ »