רש"י על נזיר ל״ד א:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נזיר ל״ד ע״א:ח׳ רש"י על נזיר ל״ד ע״ב:א׳ »

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות פתח ↗

והאוכל כזית מן הדם כו'. כן מבואר בהך דכריתות ד' כ"ב ע"א ובחולין ד' פ"ז ע"ב וכ"מ אך ביבמות ד' קי"ד מבואר דדוקא רביעית ועי' מש"כ התוס' ע"ז ד' ל' ע"ב גבי יין נסך דמטמא בכזית הואיל והאיסור הוא משום תקרובות ע"ש, ועי' תוס' נזיר ד' ל"ח ע"א דמבואר שם דגבי יין של ערלה ושל כלאי הכרם צריך רביעית ועי' תוס' זבחים ד' ק"ט ע"א גבי יין של נסכים ע"ש ובהך דנזיר ד' ל"ד וד' ל"ח, ורבינו ז"ל פסק בפ"ה מהל' נזירות ה"ב דבשתיה דוקא רביעית רק יין קרוש הוה בכזית מחמת הך דשבת ד' ע"ז ע"א, ועיין נדה ד' ע"ב ע"ב אפילו אתה מרבה כו' רביעית יין וע"ש בתוס' דכתב דלא פליגי עליה אך עיין במנחות ד' פ"ט דגרסי שמן ועי' תוס' סוכה דף ו' ע"א ורשב"ם ב"ב ד' נ"ח ע"ב דגרס רביעית יין ופסחים ד' ק"ט ע"א, והנה עיין בתוספתא דתרומות ובדברי רבינו שם פ"י ה"ב דדי בשתיה בכזית ועיין במש"כ רבינו בהלכות מעש"ש פ"ב ה"ה דגבי מעשר שני חוץ לחומה רק אם שתה רביעית יין אז חייב, ועיין בירוש' מעש"ש פ"ב דמבואר שם דגם גבי מעש"ש שתייתו בכזית דאמר שם דמצטרפין וכיון שאין שיעורו אין מצטרף, ועיין בתוספתא שם בתרומות דס"ל דאף דהם שוים מ"מ אין מצטרפין ועיין בהך דיומא דף פ"א דלא מייתבי דעתא ועיין בהך דחולין ד' ק"ח ע"ב גבי חצי זית בשר וחצי זית חלב דמצטרפי. אך שם י"ל משום דגבי בשר בחלב חייב אף שלא כדרך אכילה כמבואר בהך דפסחים ד' כ"ה ע"א ועי' בתוספתא פסחים פ"א דגם גבי חמץ אף דשתיה ג"כ בכזית מ"מ אינם מצטרפין ע"ש ועי' בתוספתא דכריתות פ"ב דאין מצטרפין אף דאכילה ושתיה שוין אך שם בסוף פרק גבי דם נקט אכל כחצי זית ושתה כחצי זית מצטרפין אם ממין אחד ור"ל דאף אם הקפה הדם לא די במה שבא מן צלול שהיה בו אז זית רק צריך שיהא בו עכשיו זית ועוד קמ"ל דאף דאמרינן תמחויין מצטרפין עיין שבת ד' ע"א וכריתות דף י"ב ע"ב מ"מ זה רק אם הוא ממין אחד דהיינו מין דם אחד דאם הם ממינים מחולקים אז תמחויין מחלקים עיין בכריתות שם דף ד' ע"א גבי חלב של ג' שמות ובהך דהוריות דף ג' גבי הוראת ב"ד אם מצטרף גבי שני מיני חלבים ושם דף ז' ע"ב ואף דרש"י בנזיר בדף ל"ד מבואר דס"ל דגבי נזיר אכילה ושתיה מצטרפין י"ל הטעם אף אם נימא דלא שוו להדדי בשיעורים מ"מ כיון דאם נקרש היין הוה בכזית א"כ זימנין משכחת לה דהשיעורים שלהם שוים שפיר מצטרפי כמו דאמרינן בהך דסוכה ד' י"ז ע"ב גבי עור ומפץ אך הא התוס' כתבו ביומא ד' ע"ז ע"ב דאין דרך לשתות יין קרוש רק שצריך לשרותו אך הא גבי נזיר מרבינן גם אכילת צער כמבואר בספרי פ' נשא ועיין נזיר ד' ל"ה ובשבועות ד' כ"ב ע"ב דאין דרך חרצן לאוכלו בלא תערובות ומ"מ בנזיר חייב ועיין בירושלמי נזיר פרק ו' ה"ב פסולת פרי ע"ש אך י"ל דזה תליא טעם דמ"ד דאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג דהטעם משום כדי שיהיה תערובות אך בירושלמי אמר דהטעם משום בריה ע"ש, ובזה י"ל הך דר"ע וראב"ע גבי רביעית יין דנדה ד' ע"ב ע"ב דאזיל לטעמא דס"ל עד שיאכל שני חרצנים וזג וכמש"כ, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' שבועות פ"ד ה"ד דאם אמר שלא ישתה הוה ברביעית. וצ"ל כך דס"ל לרבינו דכיון דקי"ל כמ"ד בכריתות דף ה' דעל שתיה במעש"ש הוה לאו בפ"ע א"כ לא אתי מכח אכילה ולכך בעי רביעית משא"כ בתרומה וחמץ דהוה לאו אחד והא דר"ל בירושלמי במעש"ש דע"כ הוא לאו אחד זה קאי אתרומה כמבואר בכ"מ, אך גבי דם כיון דכתיב לא יאכל והוציאו הכתוב בלשון אכילה די בכזית אך אם נימא דהלאו קאי גם אאכילה אז י"ל דשתיה כאכילה בכזית אבל אם נימא דקאי אשתיה בלבד אז הוה ברביעית ויהיה זה תליא בהך דירושל' דיומא הובא בתוס' שבועות ד' כ"ג אם י"ל דקאי גם על דם שקרש ויהיה זה תליא בהך מחלוקת דמנחות ד' כ"א גבי דם שקרש אם לוקין עליו, והנה אנן פסקינן דלוקין, אך ר"י ס"ל שם דאין לוקין ואף אם אח"כ נצלל ואף דר"י ס"ל במנחות ד' נ"ד דאין דיחוי באיסורין זה רק משום דאזיל לשיטתיה דחצי שיעור אסור מה"ת וא"כ לא נדחה לגמרי וכמ"ש רש"י בסנהדרין ד' מ"ז ע"ב גבי אבלות משא"כ גבי דם שקרש ועיין בהך דכריתות דף ד' ע"ב דצריך קרא לדם כיסוי דחייבין עליו ע"ש דלא נימא דהוה כעפר וגם ס"ל לר"י לחלק בין דם קדשים לשאר דמים ובפרט לר"י דס"ל דהוה לאו בפ"ע בקדשים כמבואר בכריתות דף ד' וכ"מ והגמ' דיבמות אזיל לשיטת ר' יוחנן כדגריס רש"י בשבת ד' קכ"א ע"א ע"ש אך באמת נ"מ בין אם המחה דבר אוכל דאז י"ל דדי בכזית ובין משקה כמו יין עיין תוס' חולין ד' ק"כ ע"א גבי נפש לרבות את השותה ותוס' נדה דף ל"ב ע"א, וגם נ"מ אם הצליל את הדם אם די בכזית כמו עכשיו או שיבוא מכזית וזהו כונת הגמ' בחולין ד' פ"ז ע"ב גבי מראה אדמומית ענוש כרת והוא דאיכא כזית ועי' בהך דמנחות ד' נ"ד ע"א ומש"כ התוס' סנהדרין דף ד' ע"א גבי דם השרץ דדי שיהא צלול כעדשה ולא בעי שיעור לכשיקרש יעמוד על כזית, ועיין בשבת ד' ע"ז ע"א גבי דם נבלות ובהך דבכורות ד' נ"ה ע"א גבי כבד שנימוח מטמא ברביעית ומשום דאיקרי בא מן הדם משמע אבל בלא זה הוה די בכזית ועיין בירושלמי נזיר פ"ז גבי נצל אם די בכזית או צריך לכשיקרש יעמוד על כזית, ועיין פ' י"ד ה"ט אך שם רק ר"ל אשיעור שהיה, ועיין כריתות ד' י"ג ע"ב דאמר שם אפילו כ"ש וכבר עמד על זה הראב"ד ז"ל בתו"כ פ' שמיני דהא סתם שתיה ברביעית אך י"ל דבאמת עיין בתוס' יומא ד' מ"ט ע"א ד"ה זר כתבו שם דלר"י חייב מיתה אף בשאר דברים המשכרים ובאמת בגמ' בכ"מ מבואר להיפך דרק לאו רק דנ"מ אם מחלל עבודה. אך כך דגבי יין גזיה"כ הוא דאם שתה מחלל עבודה אף דלא נשתכר כלל כגון ששתה בתוך הסעודה עיין תוס' תענית ד' י"ז ע"א ד"ה ויודע ובתוס' ישנים יומא ד' י"ח ד"ה לא מאכל אבל בשאר משכרים אם נעשה ע"י זה שכור ס"ל לר"י דחייב מיתה ולרבנן רק לאו ולא מחלל עבודה ואם לא נשתכר אז לר"י לאו ומחלל עבודה ולרבנן רק משום דאינו שוה בזרעו של אהרן כמבואר בהך דבכורות ד' מ"ה ותליא בגירסת רבינו בהלכות ביאת מקדש פ"ו. ובזה נתבאר ג"כ מש"כ הראב"ד ז"ל בפ"א מהל' ביאת מקדש ה' ט"ז בשם תו"כ גבי שתה בחוץ ונכנס לעזרה ולכאורה הא זה מבואר להדיא בגמ' דב"מ דף צ' ע"ב ע"ש מבית אביך את למד אך שם ר"ל אם נשתכר ע"י זה דאז אין נ"מ היכן שתה אבל גבי רביעית יין דאף אם לא נשתכר מ"מ גזיה"כ הוא י"ל דדוקא דאם שתה בפנים וכה"ג אמרינן בפסחים דף מ"א ע"ב גבי פסח אין לי אלא שבישלו משחשיכה כו', ולכאורה מ"נ ל"ל קרא על זה הא מ"מ מבושל הוא אך י"ל דנ"מ להך דשם דמ"א ע"א גבי צלאו ואח"כ בישלו או להיפך דאף דצלי אש הוא מ"מ אסור משום שבישלו לא שהוא מבושל ולכך צריך קרא על זה דהוה אמינא דזה רק בלילה בזמן אכילת פסח, ועיין בתוס' סנהדרין דף מ"ב ע"א דרק דיני נפשות אסור ולא דיני ממונות ור"ל גדר גזיה"כ אף דאינו משכר זה רק בדיני נפשות ועיין במו"ק ד' י"ד ע"ב דאכלי ושתי כו' ר"ל שאר משקין אך שלא ישכרו. וזהו מה דר"ל הגמ' בכריתות יכול אפילו כ"ש ר"ל אם נשתכר מן היין אפילו בכ"ש יהא חייב מיתה וגם י"ל דהוה אמינא דהוה כמו יוהכ"פ דתליא בכל אחד במלא לוגמיו שלו כמבואר ביומא דף פ' ע"ש וזה ג"כ כוונת ר"נ בעירובין ד' ס"ד לא מעליא הא שמעתא כו' דר"ל דלדידיה לא הוה משכר וגם מלא לוגמיו שלו היה יותר גדול מרביעית, וגם י"ל דנ"מ לת"ק אם נתן לתוכו מים דהוה מזוג אם מצרפין המים להיין לשיעור ועיין תוס' חולין ד' כ"ו ע"א דהמים נהפכין להיות כיין וכן נ"מ לגבי נזירות כה"ג אם מזוג די ברביעית יין, ועיין בירושל' דנזיר פ"ו דאמר שם כוס מזוג לוקין עליו ע"ש דר"ל משום משרת ועיין בירושלמי ע"ז פ"ה דאמר שם על הך דיין במים דאם במדה הוה כיין ביין ר"ל משום דהוא מתקן להיין וכעין הך דביצה ד' ל"ח דהוה חד מינא ע"ש בתוס' ד"ה משום ותוס' פסחים ד' קי"ד ע"א ד"ה אעפ"י ובהך דמנחות ד' מ"ב ע"ב לגבי תכלת ועיין בתוספתא דנזיר פ"ד דאמר שם בין מזוג וכן מבואר בספרי פ' נשא פסקא כ"ג אך י"ל דהשיעור לא משלים. וגם נ"מ דאף אם נימא דמשלים מ"מ שם יוצא מן הענבים אין עליו דהא מן הענבים לא יצא ועיין בהך דב"ק ד' ק"א בתוס' ובחולין ד' ק"כ ע"ב ופסחים ד' כ"ד ע"ב אם יש על יין שם ענבים אף בלא קרא, ועיין תוס' זבחים ד' ע"ח ע"ב וכ"מ, ועיין ירושלמי תרומות פ"א ה"ט דהוה מחלוקת שם לגבי זיתים וענבים לגבי שבת בהוצאה ולגבי תרומה אם הוה דינן כמשקין לגבי שיעור או כאוכלין ע"ש:

1 צפנת פענח על התורה פתח ↗

ספרי שם.אם שתה רביעית וכו׳. ופסק דלא כרע״ק, מחמת הך דנזיר דף ל״ח ע״א כו׳, ויהיה עוד נ״מ לפ״מ דקי״ל לקמן בהל׳ ג׳ דאיסורי נדר מצטרפין זה עם זה, אם גם אכילה ושתיה מצטרפין. דהנה רש״י בנזיר דף ל״ד ע״א כתב דמצטרפין, אך זה רק אם שיעורו שוה, ואף ובתוספתא בתרומות ומעש״ש וכ״מ מבואר דאף אם אכילה ושתיה שוה מ״מ אין מצטרפין, וע׳ תוספתא כריתות פ״ב דגבי שאר איסורים מבואר שם דאין אכילה ושתיה מצטרף, וגבי דם אמר שם דמצטרף, י״ל כעין הך דיומא דף פ״א ע״א דאין בזה יתובא דעתא, וא״כ גבי נזיר דרחמנא רביה אף דברים שאינם ראוים לאכילה, עי׳ תוס׳ כאן נזיר דף ל״ד ע״ב ד״ה מחרצנים, ובספרי פ׳ נשא פסקא כ״ג, וכ״ד, דגם אכילת צער חייב, לכך שפיר מצטרף. אך כיון דאין שיעור שוה לא מצטרף. ואף דהא מבואר בסוכה דף י״ז ע״ב דהיכא דמשכחת פעם אחת שיהיו שעוריהם שוים מצטרף בכל מקום, והכא גבי יין קרוש די בכזית כמש״כ רבינו כאן, והוא מהך דשבת דף ע״ז ע״א וכ״מ, ואף דהא התוס׳ ביומא דף ע״ז ע״ב ובשבועות דף כ״ג ע״א כתבו דאין דרך לאכול יין קרוש, צ״ל ג״כ דגבי נזיר שאני דחייב אף אכילת צער כמש״כ. וע׳ תוס׳ זבחים דף ק״ט ע״א ע״ש, וי״ל דשוב הוה כמו מין אחר ולכך לא מצטרף. אך באמת נראה דרבינו ז״ל ס״ל כמש״כ רש״י כאן דף ל״ד ע״ב ד״ה בין הבינים דהוא דבר קרוש ע״ש. וכן ר״ל הירושלמי בנזיר כאן בהל׳ ב׳ להביא את השליש שבינתים, וכיון דאיתרבי שם מהך דלא יאכל לכך חייב על כזית. כן שיטת רבינו. ועי׳ סוטה דף מ״ח ע״ב, וסוכה דף י״ב, ובהך מחלוקת דרש״ש ורבנן הובא במנחות דף ל״א דיין קרוש לד״ה מטמא בגדר משקה, ע״ש בתוס׳ וכ״מ.

2 נזיר פתח ↗

שְׁלֹשָׁה מִינִין אֲסוּרִין בַּנָּזִיר: הַטּוּמְאָה, וְהַתִּגְלַחַת, וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן. וְכׇל הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. וְאֵין חַיָּיב עַד שֶׁיֹּאכַל מִן הָעֲנָבִים כַּזַּיִת.

10 מתני' שלשה מינין וכו' וכל היוצא מן הגפן - כגון חרצן ויין וחומץ מצטרפין זה עם זה לכזית:

11 אינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית - והא נמי מיחייב על זג וחרצן אלא הא אתא לאשמועינן דאינו חייב אלא בכזית והא דקתני ענבים לאפוקי מרבי אלעזר כדמפרש בגמ':

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נזירות פתח ↗

וכן. אם שתה רביעית כו'. ופסק דלא כר"ע מחמת הך דנזיר דף ל"ח ע"א ועי' תוס' סוכה דף ו' ע"א וכ"מ וכן הוא בנדה דף ע"ב ע"ב לפי גרסא דשם רביעית יין לנזיר ודלא כגירסא דמנחות דף פ"ט ע"א דגרס שם שמן. וע' פסחים דף ק"ט ע"א ברשב"ם ד"ה ובה וברשב"ם ב"ב דף נ"ח ע"ב ע"ש ויהי' עוד נ"מ לפ"מ דקי"ל לק' בה"ג דאיסורי נזיר מצטרפין זה עם זה אם גם אכילה ושתיה מצטרפין דהנה רש"י בנזיר דף ל"ד ע"א כ' דמצטרפין אך זה רק אם שיעורו שוה ואף דבתוספתא בתרומות ובמעש"ש וכ"מ מבואר דאף אם אכילה ושתיה שוה מ"מ אין מצטרפין וע' תוספתא כריתות פ"ב דגבי שאר איסורים מבואר שם דאין אכילה ושתיה מצטרף וגבי דם אמר שם דמצטרף י"ל כעין הך דיומא דף פ"א ע"א דאין בזה יתובא דעתא וא"כ גבי נזיר דרחמנא רביא אף דברים שאינם ראוים לאכילה ע' תוס' כאן דף ל"ד ע"ב ד"ה מחרצנים ובספרי פ' נשא פסקא כ"ג וכ"ד דגם אכילת צער חייב לכך שפיר מצטרף אך כיון דאין שיעור שוה לא מצטרף. ואף דהא מבואר בסוכה דף י"ז ע"ב דהיכא דמשכחת פעם אחת שיהיו שעוריהם שוים מצטרף בכל מקום והכא גבי יין קרוש די בכזית כמש"כ רבינו כאן והוא מהך דשבת דף ע"ז ע"א וכ"מ ואף דהא התוס' ביומא דף ע"ז ע"ב ובשבועות דף כ"ג ע"א כ' דאין דרך לאכול יין קרוש צ"ל ג"כ דגבי נזיר שאני דחייב אף אכילת צער כמש"כ וע' תוס' זבחים דף ק"ט ע"א ע"ש וי"ל דשוב הוה כמו מין אחר ולכך לא מצטרף אך באמת נראה דרבינו ז"ל ס"ל כמש"כ רש"י כאן דף ל"ד ע"ב ד"ה בין הבינים דהוא דבר קרוש ע"ש וכן ר"ל הירושלמי בנזיר כאן בה"ב להביא את השליש שבינתים וכיון דאיתרבי שם מהך דלא יאכל לכך חייב על כזית כן שיטת רבינו ועי' סוטה דף מ"ח ע"ב וסוכה דף י"ב ובהך מחלוקת דרש"ש ורבנן הובא במנחות דף ל"א דיין קרוש לד"ה מטמא בגדר משקה ע"ש בתוס' וכ"מ. ובאמת י"ל דהך דפליגי ר"י ור"א בנזיר דף ל"ח גבי היתר מצטרף לאיסור אם גם אוכלין מצטרפין י"ל דר"ל אוכלין עם משקין וכה"ג לדידן גבי איסורין. אך באמת שם ר"ל כך דלכך לא חשיב אוכלין משום דזה משכחת לה גם בשאר איסורין דמצטרפי כמבואר בהך דסנהדרין דף ע' ע"ב גבי בן סורר ומורה ע"ש. אך י"ל באמת כך דנ"מ בין היכא דהרוב איסור דאז נקרא לשון משלים כמו בהך דחולין דף ע"ו ע"ב וע' נדה דף ע"א ע"א גבי דם תבוסה כה"ג דדוקא רוב ועיין עירובין דף נ"ה ע"ב ד"ה לא צריכו להשלים ע"ש בתוס' ושם דף י' ע"ב וכן דייק רש"י פסחים דף מ"ג ע"ב ד"ה אין דוקא חצי איסור וחצי היתר ודלא כרש"י נזיר דף ל"ו ע"ב ע"ש וכן הך דזבחים דף ק"ח ע"א רק השלמה ולא צירוף וע' סוכה דף י"ט ע"א ונדה דף כ"ז ע"ב גבי תרוד עפר ביה"ק. וע' רש"י נזיר דף ס"ה ע"א ד"ה ולרובע. אך באמת זה הוה טומאה בפ"ע ורק מדברי סופרים וכמבו' בתוספתא ובדברי רבינו ז"ל ושם צריך מלא תרוד ועוד וכעין זה אמרינן בכריתות דף י"ג ע"ב גבי יין מזוג גבי יותר מרביעית ע"ש וא"כ א"ש:

« רש"י על נזיר ל״ד ע״א:ח׳ רש"י על נזיר ל״ד ע״ב:א׳ »