רש"י על מועד קטן ט׳ ב:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מועד קטן ט׳ ע״ב:י׳ רש"י על מועד קטן ט׳ ע״ב:י״ב »

11 דְּבֵיתְהוּ דְּרַב חִסְדָּא מִקַּשְּׁטָא בְּאַנְפֵּי כַּלְּתַהּ. יָתֵיב רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא וְיָתֵיב וְקָאָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא יַלְדָּה, אֲבָל זְקֵנָה — לֹא.

פירוש רש"י על מועד קטן ט׳ ב:י״א

11 היתה מיקשטא - כי הני קשוטין כדאמר הכא:

12 באנפי כלתה - שהיתה כל כך זקינה שהיתה לה כלה שהיא אשת בנה:

13 לא שנו - הא דאמר עושה אשה תכשיטיה:

14 אלא ילדה - בחורה שדרכה בכך ולהכי הוי לה שמחה במועד:

15 אבל זקינה לא - והיכי עבדא אשתך הכי דמיקשטא הא הויא זקינה:

« רש"י על מועד קטן ט׳ ע״ב:י׳ רש"י על מועד קטן ט׳ ע״ב:י״ב »